כולנו מכירים אותו. הוא מגיע כמעט בכל ערב למסך שלנו, ומנגיש לציבור הישראלי את החברה החרדית: הפוליטיקות הפנימיות, תפיסת העולם השונה ודרך החיים המיוחדת. יאיר שרקי הוא עיתונאי, פובליציסט וכתב חדשות 12 לענייני דתות וחרדים. חברי "מועצת העם" של הקונגרס הישראלי פגשו אותו במסגרת סדרת "מסכימים על הבר".
"מסכימים על הבר" הוא שמה של סדרת מפגשים שבהם חברי קהילת "מועצת העם" של הקונגרס הישראלי נפגשים על כוס בירה כדי להכיר חלקים שונים בחברה הישראלית. הפעם הגיע יאיר שרקי כדי לפתוח לנו צוהר לאחת החברות החשובות, המשפיעות והמעניינות ביותר בישראל – החברה החרדית.
פערים לא רק בזהות, אלא גם בתפיסה: החרדים בישראל
במבט ראשון זהו עוד ערב רגיל בבר הנייניש בפתח תקווה: הערב רק נפתח, וצעירים מתחילים למלא את הבר אט אט. מתחת לאורות המעומעמים בבר אפשר לראות את הברמן מוזג משקאות מברז החבית, צעירים סביב שולחנות מפטפטים מעל כוסות בירה ומוזיקה נעימה מלווה ברקע את כל התפאורה הזו.
אבל במבט שני בכל זאת משהו שונה. מיקרופון מוגבה עמד על במה מוארת לפני כיסא בר, ומקרן מקרין על הקיר מאחורה את המילים "יהדות ומסורת – מחקרי הקונגרס הישראלי".
לפני שיאיר שרקי עלה לבמה, החל הערב בהצגת נתונים טריים מהשטח, המעידים על הבדלי זהות עמוקים בין חרדים לשאר הישראלים.
כך, לדוגמה, על פי מחקר שהוצג, 95% מהחילונים מגדירים את הדמוקרטיה כחלק מזהותם, בעוד רק 42% מגדירים כך את היהדות. בתמונת מראה כמעט מושלמת, שאולי טומנת בחובה את השסע הדתי כולו, 100% מהחרדים מגדירים את היהדות כחלק מזהותם, בעוד רק 49% מגדירים כך את הדמוקרטיה.
לצד נתונים של הגדרה עצמית ופערי זהות, הוצגו נתונים ששופכים אור על יחס הציבור הישראלי לחברה החרדית ועל תפיסתם העצמית של החרדים, אשר לפי המחקרים חשים לא מיוצגים במוקדי כוח שונים בישראל כמו התקשורת ומערכת המשפט. עם תום הצגת המחקרים, עלה לבמה יאיר שרקי.
מיהו חרדי? תלוי את מי שואלים
נכון לשנת 2021, כ-13% מהאוכלוסייה הישראלית הם חרדים, כלומר כ-1.2 מיליון איש. נשאלת השאלה, כיצד מגדירים מיהו חרדי? "כמו שראינו, יש נתונים רבים ומעניינים על הציבור החרדי, אבל חשוב לזכור שיש כל מיני דרכים להגדיר מיהו חרדי", פותח שרקי את הרצאתו. "אחת הדרכים היא לפי מיקום גיאוגרפי. 75% מהחרדים גרים בחמש ערים בישראל. בתקופת הקורונה, למשל, אמרנו כל ערב בחדשות 'בקרב המאומתים יש X אחוז של חרדים'. אבל כשאתה מגיע לעשות בדיקת מטוש לא מציינים אם אתה חרדי או לא, אז איך ידענו מי מהמאומתים חרדי? לפי המיקום הגיאוגרפי של הבדיקה".
"חוץ מגיאוגרפיה יש עוד דרך להגדיר מיהו חרדי", ממשיך שרקי, ומסביר: "צה"ל צריך לדווח כמה חרדים התגייסו בשנה שחלפה. איך צה"ל יודע מיהו חרדי? לפי ההגדרה הבאה: מי שלמד במשך שנתיים בין גיל 14 ל-18 בישיבה חרדית – הוא חרדי לפי צה"ל. אבל זו הגדרה בעייתית, כי חרדים שיצאו בשאלה בגיל 16 אחרי שנתיים בישיבה חרדית מוגדרים אף הם על ידי צה"ל כחרדים. בעיניי, חשוב יותר לדעת לא היכן למדת, אלא לאיפה אתה שולח את ילדיך להתחנך. ככה או ככה, התשובה לשאלה מיהו חרדי היא הגדרה עצמית", מסכם שרקי, ולכן התשובה המדויקת ביותר לשאלה מיהו חרדי, וגם המעורפלת ביותר, היא "חרדי הוא חרדי אם הוא מגדיר את עצמו כך".
"הבחירות לכנסת הן מצווה": הפוליטיקה בחברה החרדית
דבר ידוע הוא שבכל רחבי העולם, מעמד סוציואקונומי נמוך משפיע על הליכה לקלפי. במילים אחרות, ככל שאוכלוסייה ענייה יותר, ככה היא תגלה אדישות גדולה יותר למה שקורה סביבה מבחינה פוליטית, ואותה אדישות מיתרגמת לאי-הליכה לקלפי. אבל לא כך אצל החרדים: בתוך המחנה החרדי הפוליטיקה היא דבר חשוב, ולראיה, אחוז המצביעים הגבוה ביותר בציבור הישראלי נמצא דווקא בחברה החרדית.
"החרדים הפכו את הבחירות לכנסת לעוד מצווה. כך, לדוגמה, הרב אדלשטיין, מנהיג הציבור הליטאי, הולך לקלפי כש-400 בחורים שרים סביבו. זה לא קורה סתם", מסביר שרקי. "הכוח הפוליטי הגדול שהם מקבלים בכנסת מתורגם למודל הכלכלי שמחזיק את החברה החרדית. אז נכון, ביבי מאוד פופולרי ברחוב החרדי, וגם בן גביר נסק בפופולריות בקמפיין האחרון, אבל איך אמר לי צעיר חרדי לפני הבחירות? 'אנחנו עם בן גביר כל הדרך אל הקלפי, אבל בקלפי שמים ג"', מחייך שרקי, וממשיך ברצינות: "ההגדרה העצמית של החרדי היא בהכרח פוליטית. למרות שזה נשמע הזוי, השאלה לאיזו מפלגה אתה מצביע תלויה באיפה הסבא של הסבא שלך נולד. ככה הפוליטיקה החרדית מחולקת. הפוליטיקה תופסת רכיב חשוב בחברה החרדית, וזה משהו שהישראלים צריכים להבין".
הכוח הפוליטי לא נשאר רק בין כותלי הכנסת, אלא מתורגם גם לכוח תקשורתי. במקרה של החברה החרדית לא מדובר על טלוויזיה או על רשתות חברתיות – אלא על עיתונים. "אתם יודעים כמה עיתונים חרדיים יש? כמספר המפלגות. צריך להבין, כלי תקשורת חרדי מפלגתי הוא הראשון במעלה בהיררכיה החרדית. עוד לפני שמקימים מפלגה – מקימים עיתון. בעיתון לא קוראים מה קרה, אלא קוראים מה לחשוב". כדוגמה לקביעה החריפה הזו מספר שרקי סיפור מתקופת הקורונה, שבה שני אדמו"רים נפגשו זה עם זה: "בעיתון אחד הופיעה תמונה של המפגש כפי שהתרחשה, בעיתון אחר שמו פוטושופ של מסכה על פניהם של האדמו"רים. למה? כי שיטה אחת גרסה שתקנות הקורונה לא כל כך חשובות, אז זה לא נורא שהאדמו"ר ללא מסכה, אבל השיטה השנייה גרסה שחייבים לעטות מסכה – אז איך יכול להיות שהאדמו"ר לא עוטה מסכה?"
המבט לשנת 2042: החברה החרדית – עתודה ואתגר
בהמשך הרצאתו מתייחס שרקי לנושא הבוער לא רק בחברה החרדית עצמה אלא גם בכלל בציבור הישראלי, על רקע המו"מ הקואליציוני: קצבאות האברכים. האם נכון לתקצב את האברכים מכיסו של משלם המיסים? איך זה שונה מתקצוב אירועי תרבות או ספורט "חילוניים"? שרקי סובר שזו לא השאלה העיקרית בכלל.
"הקצבאות והמלגות מגיעות לשיא כל הזמנים: מדברים עכשיו על 2.5 מיליארד מתקציב המדינה", אומר שרקי ומייד מסייג: "הסיפור בעיניי זה לא ה-2.5 מיליארד, יש שיגידו שזה אפילו סכום סביר. פחות מעניין למה הקצבאות האלה יגרמו ב-2022; מעניין הרבה יותר למה הקצבאות האלה יגרמו ב-2042".
שרקי מותח קו בין הגידול הטבעי אך המהיר של החברה החרדית לבין כוח העבודה שחברה זו תורמת למשק הישראלי: "קצב הגידול של החברה החרדית הוא מהיר יותר פי ארבעה מקצב הגידול של כלל האוכלוסייה בישראל. עם קצב גידול כזה, הם יהוו כשליש מהאוכלוסייה הישראלית בעוד 20 שנה. במילים אחרות, החרדים הם העתודה הדמוגרפית של ישראל והשאלה הכלכלית הגדולה שלה. לכן, לא נכון לרצות שהחרדים יפסיקו להיות חרדים. משימת העל של החברה הישראלית היא למצוא את הפתרון איך חרדים נושאים בנטל הכלכלי מבלי שהחרדיוּת שלהם תאוים".
שרקי אופטימי בסוף הרצאתו ומסכם: "כשניגשים להכיר את החברה החרדית חשוב לזכור את הנתון שאיתו פתחנו: יש 1.2 מיליון חרדים בישראל. 5% מתוכם הם הייטקיסטים, 5% מאיתם זורקים לפעמים אבנים, ו-90% לכאורה לא מספיק מעניינים תקשורתית, ולכן לא מגיעים למסך הטלוויזיה שלנו. תזכרו שהם הרוב, וזה מה שצריך לעניין אותנו כשאנחנו ניגשים להכיר אותם – המרכז הוא מה שחשוב".
המרכז הוא הרוב, וזה מה שחשוב כשניגשים להכיר
לאחר שמחיאות הכפיים שככו בסיום ההרצאה, הקיפו המשתתפים את שרקי כדי לשאול שאלות, לברר עוד נתונים על החברה החרדית, וכמובן לצלם סלפי שיהיה למזכרת. במשוב שערכנו בקרב המשתתפים עלה שבעקבות הערב, 85% מהמשתתפים לא רק למדו דברים חדשים על החברה החרדית, אלא הערב גם גרם להם לחשיבה מחודשת על היחס שבין החרדים לשאר חלקי החברה הישראלית.
זו בדיוק המטרה של אירועי "מסכימים על הבר". כמו שאמר שרקי, אנחנו הרבה פעמים שומעים על הקצוות, על ה-5% מכל צד, אבל לא על ה-90% שבאמצע, שמהווים את הרוב. הערב התחלנו להכיר את אותו רוב טוב יותר, כי בניית הסכמות חברתיות נעשית עם האנשים עצמם, ולא עם האופן שבו הם מיוצגים בתקשורת או במוקדי כוח אחרים.
אם גם אתם רוצים להכיר עוד חלקים בחברה הישראלית, לשמוע על מגוון הפעילויות שלנו ועל מה שאנחנו מתכננים בהמשך, אתם מוזמנים להירשם למועצת העם כאן.
