בכל שנה חוגגת העדה הדרוזית בישראל את חג "נבי שועייב", המוקדש לנביא המרכזי בדת הדרוזית – יתרו. אך לא השנה. הסיבה: החג, שמתחיל ב-25 באפריל, התקיים השנה ביום הזיכרון לחללי צה"ל, ונכבדי העדה החליטו שלא לקיים את החגיגות. הסיפור הזה מגלם בתוכו את האופן שבו הציבור הישראלי פוגש את העדה ונכבדיה: בימי זיכרון. אך מה לגבי שאר ימות השנה? את מפגש "מסכימים על הבר" של קהילת מועצת העם הקדשנו הפעם לעדה הדרוזית.
הציון שקיבלו הישראלים במבחן ההיכרות עם הדרוזים: נכשל
בר הג'מס בתל אביב היה מלא עד אפס מקום. מתברר שהרצון להכיר את העדה הדרוזית מאפיין ישראלים רבים. רגע לפני שסא"ל (מיל') ספואן מריח עלה לבמה, נפתח הערב בדברי ברכה של ד"ר עו"ד גלעד וינר, מנהל הקונגרס הישראלי, שהציג נתונים אמפיריים על חוסר ההיכרות עם החברה הדרוזית. "באתר הקונגרס הישראלי יש יחידת לימוד מקוונת על הדרוזים בישראל, בין היתר, ביחידת הלימוד יש שאלון טריוויה שבוחן את הידע הכללי על העדה הדרוזית. יותר מ-6,000 ישראלים ניגשו למבחן הזה, והציונים הם לצערי מאוד נמוכים. כחברה, יש לנו כרגע ציון נכשל בהיכרות עם העדה הדרוזית", סיכם גלעד והדגיש את הבעייתיות שבחוסר ההיכרות. "אנחנו בקונגרס הישראלי מאמינים שכדי להתמודד עם המשבר הגדול שהחברה הישראלית מצויה בו, אנחנו צריכים לאמן את שריר ההסכמות". הוא אמר לקהל: "יש כל מיני דרכים לעשות את זה, אבל האימון הבסיסי מתחיל בהיכרות. קודם כול אנחנו צריכים לשבת, להקשיב ולהכיר מה עובר על חלקים שונים בחברה הישראלית, ואת הכאבים של כל צד למחלוקת. חוסר היכרות הוא אחד הגורמים המרכזיים לפילוג ולשנאה, ומה שאנחנו עושים פה הערב הוא הצעד הראשון להסכמות".
"מתקיים קרב זהויות במקום להבין שהזהויות האלה צריכות לחיות יחד"
סא"ל (מיל') ספואן מריח, פעיל חברתי בעדה הדרוזית ובחברה הישראלית כולה, הוא שותף לדרך של הקונגרס הישראלי בבניית הסכמות בחברה הישראלית. ספואן גדל בדלית אל-כרמל, שממנה יצא אל שירות צבאי שנמשך מעל 27 שנים, ובה הוא מתגורר עד היום. לספואן תואר ראשון במזרח תיכון ותואר שני במדעי המדינה, אך בתום הקריירה הצבאית בחר להפוך למורה לאזרחות, לדעתו אחד המקצועות החשובים במדינה שלנו, ובמיוחד למיעוטים, שצריכים לדעת את כללי המשחק במדינה דמוקרטית ולהמשיך להיות נאמנים לזהויות שלהם. ספואן היה חבר במועצת ההסכמות הארצית בנושא השסע הלאומי ב-2019 ועד היום הוא חבר פעיל בקהילת "מועצת העם". עיסוקו המרכזי כיום הוא פעילות חברתית במסגרת תפקידו כמנהל תחום מיעוטים, חירום וביטחון בקרן לידידות.
"כמיעוט פטריוטי ישראלי במדינה יהודית ודמוקרטית, יש הרבה מורכבויות בתוך העדה הדרוזית", פתח ספואן את השיחה. "אי אפשר להתעלם ממה שקורה עכשיו בארץ. בעיניי אנחנו בשלב של התבגרות כחברה. אנחנו מגבשים את הזהות של מדינת ישראל. אנחנו מנהלים כרגע קרב על הזהות של מדינת ישראל. יש כאן המון זהויות, וכל אחד מנסה להפוך את הזהות האישית שלו לזהות של המדינה כולה, במקום להבין שיש פה המון זהויות שצריכות לחיות פה יחד. ובתוך כל זה נמצאת גם העדה הדרוזית".
"העדה הדרוזית היא קבוצה אתנית-דתית עצמאית. כל זהות מורכבת משלושה מעגלים: דת, תרבות ומולדת. אנחנו דרוזים בדתנו, ערבים בתרבותנו ואזרחים מלאים של מדינת ישראל. אני מגדיר את עצמי בתור דרוזי-ישראלי, ושתי המילים האלה הן חלק מהזהות שלי. למרבה המזל אין לנו שאיפות לאומיות, וזה גם לא באג'נדה הדתית שלנו".
דת, תרבות ומולדת: מאפייני הזהות של העדה הדרוזית
כפי שהדגים ספואן בשיחה, רבים מהמאפיינים של העדה הדרוזית הם חותם שהשאירו הרדיפות שמהן סבלה הדת הדרוזית בראשית דרכה. למשל, ברירת המחדל הדרוזית היא להיות חילוני, וכדי להיות דתי צריך להתאמץ ולנסות להתקבל. כך, המצוות והעקרונות הדתיים הם גם מנגנוני הגנה של מיעוט: שמירת האחים (סולידריות), סודיות הדת, כבוד האדמה ונאמנות למדינת האם המושלת במולדת.
אותם מאפיינים שמגדירים את הזהות הדרוזית מייצרים את האתגרים הפנימיים של העדה הדרוזית כיום. ראשית, רק כ-5% מהדרוזים בישראל הם דתיים. הרוב הגדול לא מתפלל, לא קורא בספרים הקדושים ולא מקיים את החגים, מה שמייצר מחסור בנרטיב משותף, ויוצר משבר שייכות לעדה. "אנחנו חיים היום במשבר זהות. באופן כללי, רבים היום בעולם מנסים להבין איך להגדיר את עצמם, ואיזה מקום יש לקולקטיב אל מול האינדיבידואל. זה קורה גם בעדה הדרוזית, וזה מאוד לא פשוט", הסביר ספואן.
נוסף על כך, העדה הדרוזית הייתה חברה כפרית בבסיסה, עם קשר חזק לאדמה. הקמת מדינת ישראל שינתה את המציאות הזו, שכן עם הקמתה המודרנה הגיעה לחברה הדרוזית כמו צונאמי. ההשפעה ארוכת הטווח מורגשת כיום: שיעור הילודה ירד מאוד בעשורים האחרונים, וכיום הוא נמוך יותר משיעור הילודה בקרב הציבור היהודי החילוני. גם אחוז הגירושים בעדה הדרוזית גבוה מאוד ביחס ליתר האוכלוסייה הישראלית.
למול האתגרים האלו, סובלת העדה הדרוזית גם ממשבר הנהגה. "למרבה הצער, חברי הכנסת הדרוזים לא מייצגים את העדה במפלגות שלהם, אלא מייצגים את המפלגות שלהם בקרב העדה – מנסים לקושש קולות", סיפר ספואן. "עם זאת, אין היום הנהגה אחרת. 'ראש העדה הדרוזית' הוא בעיקר דמות ייצוגית, כמו נשיא, אבל אין לו השפעה אמיתית על המתרחש בשטח".
דרוזי ישראלי ודרוזי לבנוני נפגשים בשדה הקרב – זו לא התחלה של בדיחה
בשלב זה הגיע ספואן לנקודת רגישה במיוחד: הנאמנות למדינת ישראל, אל מול הנאמנות לדרוזים בלבנון ובסוריה. "אתגר מרכזי נוסף של העדה הוא פענוח הזהות שלנו. הדרוזים היום מנסים להבין את היחס בין מרכיבי הזהות השונים: הערביות והדרוזיות אל מול הנאמנות למדינת ישראל. אנחנו גם נלחמים נגד דרוזים לבנונים וסורים אם צריך, וזה כמובן לא נעים". הקהל ביקש לדעת עוד ושאל כיצד הנאמנות למדינה מסתדרת עם עקרון "שמירת האחים" כאשר אלה פועלים נגד המדינה. "זה באמת מתנגש", הודה ספואן, "אנחנו כמובן לא נצא למלחמה על כפר דרוזי. אבל כשאני נלחם במסגרת צה"ל נגד צבא סוריה או צבא לבנון, אני לוקח בחשבון שיכול להיות מולי חייל דרוזי. הנאמנות שלי לצה"ל במקרה הזה גוברת, ואני אלחם למען המדינה שלי, למרות שכמובן היינו מעדיפים שזה לא יקרה".
ומה באשר לדרוזים המתגוררים ברמת הגולן, הנאמנים פחות למדינה, ואפילו מניפים את דגל סוריה? שאלו המשתתפים. "הסיטואציה שלהם שונה, ראשית כי הם תושבים, ולא אזרחים – רק 30% מהם מחזיקים באזרחות. ושנית, בגלל שהאחים שלהם בסוריה", הסביר ספואן, והוסיף: "אם יעשו סקר אנונימי, אנחנו נראה שהמחשבות שלהם אחרות. אני, למשל, רואה ברשתות החברתיות, שהם אומרים לאחיהם שבסוריה – מי מאיתנו באמת כבוש? אנחנו, או מי שאין לו מה לאכול ותוקפים אותו דאע"ש?"
קדושת האדמה ומשבר הבנייה
נוסף לאתגרי הפנים, העדה מתמודדת היום עם אתגרים מבחוץ. כך, למשל, ב-2017 עבר חוק קמיניץ, שמאפשר אכיפה מנהלית (ללא הליך משפטי) והחמיר את הענישה על בנייה בלתי חוקית, וזו נפוצה בחברה הדרוזית, כפי שהקשה הקהל. אך לספואן יש הסבר. "מציירים אותנו כפושעים שמשתלטים על אדמות בצפון, אבל למעשה, המדינה הפקיעה שני שלישים מהאדמות שהיו שלנו בטאבו. ההתיישבות בכרמל, למשל, קיימת כבר 400 שנה והאדמות היו בבעלותנו. המדינה באה, לקחה את האדמות החקלאיות של העדה הדרוזית, ותחמה כל כפר בשטח קטן בלבד. כמו שאמרנו, כבוד האדמה זה אחד הערכים המרכזיים בדת הדרוזית. אנחנו בעד שהבנייה תהיה מתוכננת, ושיישארו שטחים פתוחים, אבל הדיון צריך להתחיל בכך שהאדמה שלי".
"נוסף לכך, אנחנו נמצאים היום במשבר בנייה בכפרים הדרוזיים. אפילו אדמות שנמצאות בתוך תחומי הכפרים לא מקבלות אישורי בנייה כי אין תוכניות מתאר. הייתי רוצה עכשיו לבנות בתים לבנים שלי, על השטח הפרטי שלי. אני אשלם מה שצריך בשביל אישור, אבל אי אפשר. התוצאה היא בנייה בלתי חוקית. לכן, הענישה והקנסות יוצרים מתח, שאם לא ייפתר בקרוב יגרום לפיצוץ".
"חוק הלאום משנה את הרעיון המכונן של המדינה"
נוסף על כך, ב-2018 עבר חוק נוסף שפגע בחברה הדרוזית ובקשר שלה למדינה: חוק הלאום. "אני חושב שחוק הלאום היה תחילת התהליך שאנחנו רואים גם היום", טוען ספואן. "כשמתחילים לשחק ב'אנחנו' ו'הם' זה מדרון חלקלק. זה יכול להתחיל מיהודים ומיעוטים, ולהתגלגל גם פנימה אל תוך החברה היהודית".
"כשהתחלנו את המאבק נגד חוק הלאום, אני אמרתי שהבעיה היא שהיום מגילת העצמאות לא עוברת בכנסת. בקום המדינה, חתמו עליה נציגים מכל החברה היהודית, והיום היא לא עוברת. חוק הלאום היה הסנונית הראשונה, תחילת מסע ההלוויה של מגילת העצמאות. הקשר שלי למדינה הוא קשר לרעיון, לא לקבוצה ספציפית של אנשים. חוק הלאום משנה את הרעיון המכונן של המדינה. אני מרגיש שהמדינה שלי איבדה את דרכה, וצריך להחזיר אותה למסלול".
כאשר התבקש ספואן על ידי הקהל לציין אילו סעיפים בחוק הלאום הם בעייתיים בעיניו, הוא הדגיש בלהט שניכר שיוצא מדם ליבו: "הבעיה המרכזית עם חוק הלאום היא לא הסעיפים. הבעיה איתו היא שהוא הדפיס את תעודת הזהות של מדינת ישראל, ואין בה שום זכר לדמוקרטיה ולמיעוטים. יש כאן הסכם לא כתוב, ועדין, שהיא צריכה גם להישאר דמוקרטית. כי תעודת הביטוח שלך כיהודי היא שזו מדינה יהודית, וכדרוזי אני מסכים לגמרי שצריכה להיות פה מדינה יהודית. אבל תעודת הביטוח שלי היא שהיא תישאר גם דמוקרטית. חוק הלאום שולל ממני את תעודת הביטוח הזו".
"מדינת ישראל נמצאת בגיל ההתבגרות: מתעוות לנו הקול, יש פצעים, אבל זה יעצב אותנו"
גם בסוף דבריו של ספואן, הקהל עדיין היה צמא לשמוע עוד. בשלב השאלות המסיימות את השיחה, עלתה אולי השאלה החשובה ביותר. "הצגת פה את הבעיות והמשברים, אבל אתה אופטימי?" שאל אחד המשתתפים. "אתה לא חושש שתתנתק הרקמה העדינה בינינו?"
כיוון שאנחנו מכירים את ספואן היטב, לא הופתענו מהתשובה: "אני אופטימי. מה שקורה עכשיו, אם נשאיר רגע את הדרוזים בצד, זה קרב זהויות. אנחנו צריכים לדבר על איך מחברים את הזהויות השונות פה. מבחינתי כל מי שמקבל את הנוסחה שמדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית – הוא לגיטימי. מי שלא מקבל את אחת משתי ההגדרות האלה, הוא לא שחקן לגיטימי במדינת ישראל היום. אני חושב שמדינת ישראל נמצאת בגיל ההתבגרות. מתעוות לנו הקול, יש פצעים. אבל אני חושב שזה יעצב אותנו, ונצא מזה טוב".
הדיונים עם ספואן, וגם אלה שהתקיימו סביב השולחנות בבר, נמשכו עוד זמן רב. לפי המשובים שקיבלנו, כמעט כל המשתתפים באירוע למדו דברים חדשים על העדה הדרוזית, והיו רוצים להמשיך ולהכיר את העדה יותר מקרוב. וזו בדיוק המטרה שלנו באירועים האלה.
רוצים להגיע לאירועים הבאים? כאן נרשמים לקהילת "מועצת העם"
