פוליטיקה חרדית: דגל התורה, אגודת ישראל ויהדות התורה

המטרה: שרידות פוליטית

האמצעי: זיהוי אינטרס משותף

הצדדים: אגודת ישראל – דגל התורה

הזמן: 1977–היום

רקע

המחלוקת בין תנועת החסידות ומאמיניה החסידים לבין מתנגדיהם, אשר מכונים היום ליטאים, היא עתיקת יומין. תנועת החסידות מאדירה את "היהודי הפשוט" כגון האיכרים, הסנדלרים והרוכלים. כמו כן החסידות חורטת על דגלה את היכולת של כל יהודי לעבוד את אלוהים דרך התפילה. הליטאים, שכונו "המתנגדים" – מאחר שהם התנגדו לתנועת החסידות – חורטים על דגלם את יכולות לימוד התורה, ההסקה השכלית ויכולות פלפול בסוגיות סבוכות. הליטאים מאדירים את ה"תלמיד החכם" ואת עצם לימוד התורה.

המאבק של המתנגדים בתנועת החסידות כלל חרמות ורדיפות, ולעיתים אף מסירה לשלטונות.

המגיד מקוז'ניץ, מגדולי מפיצי החסידות בפולין.
המגיד מקוז'ניץ, מגדולי מפיצי החסידות בפולין.

משבר

בחזרה להיום: מבחינה פוליטית, החרדים מחולקים ביניהם לשלושה זרמים עיקריים – חסידים, ליטאים וספרדים. ש"ס היא התנועה שמייצגת את הזרם הספרדי. יהדות התורה היא רשימה וסיעה חרדית שמהווה איחוד בין מפלגת אגודת ישראל החסידית לבין דגל התורה הליטאית.

בראשית ימיה של המדינה ייצגה אגודת ישראל את הציבור החרדי שהצביע לכנסת. כלומר, באגודת ישראל היו שותפים חסידים, ליטאים וספרדים. בסוף שנות ה-70 התרבו החיכוכים בין ראש ישיבת פוניבז', הרב שך (מנהיג הציבור הליטאי), למנהיגי אגודת ישראל. החיכוכים גברו עם המהפך הפוליטי ב-1977 והשתלבותה של מפלגת אגודת ישראל לראשונה זה שנים ארוכות בקואליציה שאותה הקים הליכוד בראשות מנחם בגין.

בתחילת שנות ה-80 נוצר פילוג קשה בין החסידים והליטאים, שתרם להקמת מפלגת "דגל התורה" של הליטאים, כך שאגודת ישראל נותרה מפלגה חסידית בעיקרה. התגברות החיכוכים בין המחנות נבעה בין השאר מהקרבה של המפלגה למשאבי המדינה. הרב שך טען שאין ייצוג שוויוני לציבור הליטאי במוסדות אגודת ישראל והדבר מחליש את כוח הציבור שלו. תחילה הדבר הביא לתמיכה של הזרם הליטאי בש"ס הספרדית שהוקמה ב-1984 אך ארבע שנים מאוחר יותר החליטו הליטאים להקים מפלגה משל עצמם – דגל התורה.

פוליטיקה חרדית: דגל התורה, אגודת ישראל ויהדות התורה
קרדיט: ישראל שוורץ

בבחירות לכנסת ה-12 ב-1988 התמודדו לראשונה אגודת ישראל ודגל התורה חזיתית. אגודת ישראל קיבלה 5 מנדטים ואילו דגל התורה נכנסה לכנסת עם 2 מנדטים, ש"ס זכתה ב-6 מנדטים. הפילוג התגלה כמגביר את כוחו של המגזר החרדי.

פתרון

מצביעים והסכמי רוטציה

איחוד הכוחות: לקראת הבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 הועלה אחוז החסימה ל-1.5%. כדי לשרוד פוליטית החליטו שתי המפלגות החרדיות האשכנזיות לרוץ ברשימה משותפת שנקראה יהדות התורה. החל מהבחירות לכנסת ה-14, בשנת 1996, עלה שפילוח המצביעים הוא 60%–40% לטובת אגודת ישראל (החסידים), ומשכך התגבשה חלוקה שעל פיה אגודת ישראל קיבלה את המקומות 1, 3, 5, 6 ברשימה, בעוד דגל התורה (הליטאים) קיבלה את המקומות 2, 4. עם השנים, בעקבות טענות מצד דגל התורה לתת-ייצוג, הוענקו המקום השביעי והשמיני לדגל התורה.

כמו כן, נקבעו הסכמי רוטציה להסדרת החלוקה בין דגל התורה ואגודת ישראל ובתוך אגודת ישראל. במקרה של ארבעה מנדטים בלבד, נקבע שנציג דגל התורה במקום הרביעי יפנה מקומו באמצע הקדנציה עבור נציג אגודת ישראל. במקרה שהרשימה קיבלה חמישה מנדטים, נקבעה רוטציה בתוך אגודת ישראל. במקרה של שישה מנדטים נקבע שנציג אגודת ישראל יתפטר בחצי הקדנציה לפנות מקום לנציג דגל התורה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-21, חתמו הסיעות על הסכם לחלוקת המקומות באופן שווה. לפי ההסכם, בכנסת ה-21 תקבל אגודת ישראל את המקומות האי זוגיים ודגל התורה תקבל את המקומות הזוגיים, ובכנסת הבאה להפך. עם זאת, בעקבות פיזור הכנסות העשרים ואחת והעשרים שתיים, זמן קצר לאחר הבחירות, הוחלט לדחות את קיום ההסכם, ולכן בכנסת ה-23 קיבלה אגודת ישראל את המקומות האי זוגיים. בבחירות לכנסת ה-24 הוחלט שדגל התורה יקבלו את כל המקומות האי-זוגיים. 

שותפות פוליטית מרשימה

מעשה האיחוד בין הזרם החסידי לזרם הליטאי לא מנע משא ומתן מתמיד ערב מערכות הבחירות העוקבות (למעט הכנסת ה-15) על עצם האיחוד ועל חלוקת הכוחות בין הצדדים, אך ללא יוצא מן הכלל המשא ומתן תמיד הסתיים בהצלחה ושתי המפלגות התמודדו שוב ושוב ברשימה משותפת. מדובר בשותפות פוליטית מרשימה ויציבה, וזאת במיוחד בהתחשב בשורשי הסכסוך ובביטוייו החברתיים.

מכאן עולה גם השאלה – כיצד הצליחו הצדדים לייצר שותפות יציבה שכזו, חרף העוינות והאיבה שלא פעם אפיינו את היחסים ביניהם?

השותפות ההיסטורית בין דגל התורה לאגודת ישראל משקפת את אחד העקרונות הבסיסיים ביותר בגישת הגישור הפרגמטי, שלפיה התמקדות באינטרסים המשותפים ולא בעמדות המוצא או במשקעי העבר יכולה להצמיח פתרונות לבעיות המורכבות ביותר. גם במקרה זה, אנו רואים כי התמקדות בתועלת שיכולה לצמוח משיתוף פעולה הצליחה לגשר בין צדדים לסכסוך בן מאות שנים. חשוב לשים לב שגם לאחר האיחוד נותרו הן החסידים והן הליטאים נאמנים למורשתם האידיאולוגית ולנרטיב היסטורי שהדבקות בו נשקפת מבגדים ועד בית כנסת. יחד עם זאת, בשדה הפוליטי ההתמקדות באינטרס האידיאולוגי המשותף לשימור אורח החיים הייחודי של החברה החרדית והאחריות לשרידותו אפשרו להם להתגבר על משקעי העבר ולהגשים את מטרותיהם המשותפות.

שיתוף ושליחה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
לוגו

עוד במגזין

לוגו
דילוג לתוכן