תמונת רקע

המטרה: שמירת המעמד השוודי של בני איי אולנד, בלב הים הבלטי

האמצעי: זיהוי האינטרסים השונים בסכסוך, על ידי חבר הלאומים

הצדדים: פינלנד, שוודיה ואיי אולנד שביניהם

הזמן: 1917–1921, לאחר הכרזת עצמאות פינלנד ועם סוף מלחמת העולם הראשונה

 

כפסע היה מכך שפינלנד תהפוך לחוליה נוספת בשרשרת מדינות ברית המועצות, עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית. ב-1917 כבר שכחה פינלנד הצפונית הדלילה, ארץ 200,000 האגמים, את העצמאות שלה, שאותה איבדה לשוודים כמעט 800 שנה מוקדם יותר. אך לא שוודיה החזיקה כעת בארצם של הפינים, אלא רוסיה הגדולה, שכבשה אותה מידי השוודים כ-100 שנה קודם לכן והפכה אותה ל"דוכסות גדולה", עם אוטונומיה חלקית.

המהפכה האדומה יצרה טלטלה עצומה בתוך רוסיה, אולם הפינים ניצלו את ההמולה והכריזו על עצמאות. הבולשביקים, שנוסף על המהפכה עדיין נמצאו בקלחת של מלחמת העולם הראשונה, אכן התקשו להתמודד עם הזירה הזו והכירו בפינלנד לאחר מספר שבועות. זאת, רגע לפני שחרחרו את מלחמת האזרחים הפינית, שכמעט הביאה למהפכה קומוניסטית במדינה, הדחוקה בין רוסיה וחצי האי הסקנדינבי. שוודיה, הכובשת לשעבר, הכירה גם היא בעצמאות פינלנד.

 

רוחות מלחמה בלב הים הבלטי

בין האימפריות ופינלנד הנועזת ישנו ים, הים הבלטי, ובליבו האסטרטגי נמצאת שרשרת איים צנועה וצפופה. הארכיפלג הזה נמצא במרחק כמה שעות של שיט מחוף היבשה הקרוב, איפשהו באמצע הדרך בין חופי שוודיה וחופי פינלנד. לאיים הללו קוראים "אולנד" (Åland).

באיי אולנד התיישבו בני התרבות השוודית, אולם בעקבות מלחמת פינלנד ההיא, שבין רוסיה ושוודיה, עברה התיישבות האיים הזו יחד עם פינלנד לידי הרוסים, כחלק מהדוכסות הגדולה של פינלנד. כעת (1917) משהכריזה פינלנד על עצמאותה, רצו גם האולנדרים עצמאות. עצמאות פינלנד גם הביאה לעלייה בלאומנות הפינית, והאולנדים-השוודים חששו שתרבותם תימחק.

זה הזמן, חשו בני אולנד, ומיהרו לערוך משאל עם שבו הוסכם לבקש להתאחד מחדש עם אחיהם השוודים. אחרי טלטלות סיום מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים הפינית נערכה שוודיה באופן אקטיבי לקלוט את אולנד, אך פינלנד סירבה לוותר על חבל האיים הזה והזהירה את השוודים מפעולותיהם כלפי בני ארצם.

רוחות מלחמה החלו לנשב בים הבלטי.

חבר הלאומים: ההצלחות הקטנות

אמרנו "רוחות מלחמה", אך חשוב לזכור שבימים ההם סיימה אירופה את המלחמה הקשה ביותר שידעה עד אז, "המלחמה הגדולה", זו שאנו מכירים כיום כ"מלחמת העולם הראשונה". עם סיום המלחמה בחרו המנצחות לייצר מנגנון שיפתור סכסוכים בינלאומיים בדרכי שלום; לעשות הכול, ובלבד שלא לחזור אל מראות ומוראות המלחמה. למנגנון הזה קראו "חבר הלאומים". פרוץ מלחמת העולם השנייה, רק שני עשורים מאוחר יותר, מוכיח כי חבר הלאומים לא הצליח במשימתו הכוללת, אך הכישלון הגדול לא מאפיל על מאמצים קטנים יותר, וגם על כמה ניצחונות.

הסכסוך בין שוודיה ופינלנד על איי אולנד היה מהסכסוכים הראשונים שהועמדו בפני מועצת חבר הלאומים. ראש ממשלת שוודיה בימים ההם, יאלמר ברנטין, שהיה מנושאי הדגל הדמוקרטי המהפכני בממלכה, הציע לשפוט בין המדינות תחת מעטפת הדין הבינלאומי ולהעביר את הדיון לחבר הלאומים. כך הציעה גם המעצמה הבריטית. הפינים כלל לא הסכימו שחבר הלאומים ידון בנושא, כיוון שמדובר היה, לדידם, בעניין פיני-פנימי.

כך עבר זמן, שבו הפינים מחזיקים באולנד כחלק מהדוכסות הגדולה שהפכה לפינלנד, והשוודים מנמיכים את הלהבות, בהמתנה להכרעת חבר הלאומים על גורל בני התרבות שלהם – על האיים בלב הים.

האלכימיה של פתרון הסכסוך: פינים שהם שוודים

דרמה נכלולית התרחשה, כך נראה, בדיוני חבר הלאומים כשנדון עתידו של אולנד: התברר כי הנציגים השוודים הציגו בדיונים מפות של האיים שבהן הם "הוזזו" מעט לכיוון שוודיה, זאת כדי להשפיע על הדיינים להניח כי מדובר בחלק משוודיה. לעומתם הצליחו חברי המשלחת הפינים לשכנע את חבר הלאומים כי משוודיה מופרדים האיים בים פתוח ועמוק, אך לפינלנד הם מחוברים ברצף של אלפי איים.

כיצד בכל זאת נפתר הסכסוך? חבר הלאומים נקט טכניקה שמכונה בעולם הגישור וניהול המשא ומתן "הגדלת העוגה". בבסיס הטכניקה הגישורית של הגדלת העוגה עומדת היכולת לזהות ערך נוסף שמצדיק פתרון משותף של המחלוקת, שלא זוהה או הועלה כפתרון אפשרי מראש על ידי הצדדים. כך, למשל, צדדים החלוקים על מחיר עסקה, כשכל צד מתעקש שלא להסכים על המחיר עצמו, יכולים להסכים על פתרון אחר שמגדיל את עוגת הפתרונות, כמו דיון על היקף המוצרים והשירותים המוצע תמורת המחיר, מה שמאפשר לצד אחד לשמר את המחיר שרצה, ולצד השני לשפר את כדאיות העסקה בדרך אחרת.

כיצד תרם חבר הלאומים לפתרון הסכסוך הזה? הוא הציע פתרון חדש שהצדדים לא העלו מלכתחילה, פתרון ששומר באופן מיטבי על האינטרסים של הצדדים. הדיינים לא המליצו להפקיע חבל ארץ ממדינה ריבונית, והודיעו כי איי אולנד צריכים להישאר חלק מפינלנד. ואולם, תושבי האיים, שרובם ככולם בני התרבות השוודית, ייהנו מביטחון שתרבותם תישמר מעוגנת בחוק. נוסף על כך, למול תנועות המעצמות שעברו באיי אולנד, דרשו הבוררים שהאיים יהיו מפורזים מכל נשק.

איך קיבלו הצדדים את הפתרון החדש? הפינים, שהבטיחו את בעלותם על האיים, ריככו את גישתם, ביססו את השמירה על השפה והתרבות השוודית במקום ואף העניקו לתושבי אולנד מעמד אוטונומי חלקי. השוודים, שלא קיבלו את החבל לידם, הצליחו בכל זאת להשיג את הבטחת שמירת התרבות השוודית במקום, וכך, בלי התלהבות מרובה מדי, קיבלו את ההצעה.

ותושבי האיים? הם זכו להגנה מפני הלאומנות והתרבות הפינית שאיימו לפגוע בתרבותם. הם שמרו על שפתם ועל תרבותם, ואף זכו לאוטונומיה ולדגל עצמאי משלהם.

הדגל של אולנד

השייכות לפינלנד, המעמד האוטונומי, הפירוז והדגל של אולנד – כולם איתנו גם כיום, כ-100 שנה מאוחר יותר, וכולם עדים עד היום לכך שאם אנחנו מצליחים לשמור על האינטרסים של הצדדים בסכסוך, אפשר לפתור אותו בדרכי שלום. מתברר שלפעמים אפשר להגדיל את העוגה וכך להשאיר אותה שלמה.

שיתוף ושליחה

לוגו

עוד במגזין

לוגו
דילוג לתוכן