מהו המודל היעיל ביותר ליישב סכסוכים על רקע דתי בישראל? המחקרים שלנו הצביעו על המישור המוניציפלי כבעל פוטנציאל גבוה. כך החל מיזם "מועצות ההסכמה המקומיות" שלנו, שמפגיש בין נציגים של הקבוצות השונות בעיר, לצורך דיון מונחה המבוסס על כלי גישור חברתי, על נושאים במחלוקת ועל פתרונות פרקטיים ליישום בעיר. בין הערים שבהן פעלו השנה מועצות הסכמה מקומיות אפשר למנות ערים הידועות במתח הדתי המאפיין אותן כמו ירושלים וחריש, אך הרשימה כוללת גם עיר אחת שאולי תפתיע אתכם: תל אביב.
ישבנו לשיחה עם חיים יעקב (CJ) רוזנר ואייל אקרמן, מובילי מועצת ההסכמות התל אביבית המנהלים את פעילותה, כדי להבין למה צריך מועצת הסכמות בתל אביב, ומה הדיונים בה כללו.
"הרעיון הוא לדבר דרך הפתרונות ולא דרך הבעיות"
מובילי מועצות ההסכמה העירוניות מייצגים את המגזרים הרלוונטיים לדיון, במקרה זה: מתח דתי. סי ג'יי רוזנר הוא הייטקיסט תל אביבי, יוצא 8200, ואבא לשלושה ילדים – אך מייצג דווקא את האוכלוסייה החרדית בעיר. סי ג'יי, המנהל אורח חיים חרדי, נולד בירושלים למשפחה חרדית, והיום הילדים שלו לומדים במוסדות חינוך חרדיים בתל אביב. נוסף על כך, סי ג'יי מנהל סטארטאפ בתחום הרפואי ומיזם התנדבותי שמשלב היי-טק עם צדקה. אייל אקרמן, המייצג את האוכלוסייה החילונית בעיר, נולד בגוש עציון למשפחה דתית, ויצא בשאלה בגיל 13. במשך שנים היה פעיל במאבקים נגד כפייה דתית בירושלים, ולאחר מכן השתתף בהקמתה של תנועת "ישראל חופשית". סביב הקורונה הקים ארגון נוסף, בשם "מבצע אחים", במטרה לייצר אחדות ולהתמקד בחשיבה על פתרונות, ולא רק על מחלוקות. כיום הוא חבר מועצת העיר תל אביב.
שניכם אנשים עסוקים מאוד. איך הגעתם להוביל את מועצת ההסכמות של תל אביב?
סי ג'יי: את פעילות הקונגרס הישראלי הכרתי דווקא במסגרת תוכנית הכשרה ארצית ליזמים בתחום השסע הלאומי בישראל, שנקראת "תוכנית 21". במפגשים האלה שמעתי שהקונגרס הישראלי מקיים גם מועצות הסכמה עירוניות הנוגעות למתח הדתי, למשל בעיר חריש. מייד הבנתי מה הפוטנציאל של כזו מועצת הסכמות בתל אביב.
אייל: כשפנו אליי בנוגע להובלת מועצת הסכמה בתל אביב, זה היה בתקופה שבה הקורונה שיבשה את הפעילות המתוכננת שלנו ב"מבצע אחים" אשר מנעה מאיתנו להפעיל את המתנדבים שגייסנו. מאוד שמחתי על ההזמנה הזו, כיוון שזה בול באג'נדה שלי ואפשר לי לפעול בנושא שקרוב לליבי.
יש משהו ייחודי במועצת ההסכמות התל אביבית?
אייל: בעיניי, ההרכב של המועצה ייחודי, והיא מאוד מגוונת מכל הבחינות. יש לנו עורכי דין צעירים, עיתונאית חוזרת בתשובה, הייטקיסטית בכירה יוצאת בשאלה, דתל"שים, חרדים, חרדים לייט, חילונים רדיקלים, נשואים, רווקים. דבר אחד שאין לנו זה פוליטיקאים ואקטיביסטים. אולי בגלל זה אנחנו מדברים בלי להשתמש בשפה לעומתית. היה לי חשוב שאלה אנשים שהנושא מעניין אותם, ושבאים לנהל שיחה, ולא לריב. המטרה היא לדבר דרך הפתרונות, ולא דרך הבעיות.
סי ג'יי: דבר אחד שהפתיע אותי בהרכב הקבוצה הוא שיש בתל אביב המון חוזרים בשאלה, שנמצאים על הספקטרום בין החרדי והחילוני. הם לא מגדירים את עצמם חילונים, אבל מבחינת החרדים בבני ברק ובירושלים הם מוקצה. גם כאלה שאיבדו קשר עם המשפחות שלהם, והם עדיין על התפר, בתל אביב. זה משהו שלא צפיתי מראש, ומבחינתי היה מאוד מעניין לשמוע על המקום שלהם בתל אביב על הספקטרום הדתי.
אתם חושבים שהייחודיות של הקבוצה מייצגת את הייחודיות של תל אביב?
אייל: אני חושב שזה מספר את כל הסיפור של תל אביב. אני גאה לחיות בעיר שהיא מאוד חילונית, ושיכולה להתקיים בה גם מועצת הסכמות, שאולי בעיר חרדית פחות יכולה להתקיים. בתור הקול החילוני אני אגיד: אנחנו מאפשרים ניטרליות. עיר חילונית באמת היא עיר שיש בה מקום לחרדים, כי בעיר חרדית באמת אין מקום לחילונים, וגם אין מקום לאנשים כמו סי ג'יי. אני לא חושב שסי ג'יי היה נהנה לגור בבני ברק. הוא ברח מירושלים ותל אביב קיבלה אותו. חילוניות היא ניטרלית, אף אחד לא אומר לך איך להיות חילוני, או שאתה חייב להיות חילוני. לא פוגע ברגשותיי שאתה לא עולה על האוטובוס בשבת, זה חסר משמעות עבורי אם אתה שומר שבת או לא. זה מרחב שרק אנחנו יכולים לספק. יש ריבים בין חילונים לחרדים, אבל ההתעקשות על מרחב חילוני היא בהגדרה התעקשות על מרחב משותף.
מתח דתי בתל אביב? יש דבר כזה
אתם מתארים אוכלוסיות מגוונות מאוד, גם מהצד החילוני וגם מהצד הדתי. האם יש בכלל מתח דתי שמורגש בעיר?
סי ג'יי: כן, המתח הזה בהחלט קיים. כשבאנו לגור בתל אביב, בבוקר הראשון שלנו בעיר, התעוררנו ומצאנו מלא זבל שהשכנים שמו לנו בכניסה לבית, כי הם לא רצו שהבניין יתחרד. מבחינתם, אם מגיע חרדי אחד, כל הבניין יתמלא חרדים, והם פחדו מזה. במועצת ההסכמות גיליתי שזו לא רק בעיה פרטית של שכנים בבניין, אלא כלל עירונית. יש פחד שדברים שקורים בערים אחרות יגיעו גם לתל אביב, והם רוצים לשמור על האופי המיוחד של העיר בתור "עיר ללא הפסקה". למרות שאין איומים על זה היום, הם מפחדים מאיומים עתידיים. הם אומרים, אם לא נעשה עכשיו רעש בתל אביב, מחר יגידו לנו לסגור בשבת את החנויות והכבישים. אז הם צועקים עוד לפני שהיה על מה לצעוק.
אייל: יש הרבה סטריאוטיפים משני הצדדים, ודברים קטנים יכולים להצית אש גדולה. למשל, הנושא של שוק העבודה הוא קשה. יש ערך עליון בחברה החילונית, והוא לעבוד, להרוויח כסף, וככה לתרום למשק. זה משהו שבחברה החרדית הוא לא ערך. זה נושא מאוד מאוד נפיץ, במיוחד סביב תשלומי מיסים וקצבאות.
איך נראים הדיונים במועצת ההסכמות התל אביבית? הטונים עולים?
סי ג'יי: בהתחלה, בשלושת–ארבעת מפגשים הראשונים, היו המון מתחים, וכל אחד צעק את שלו. בהמשך עברנו לדבר על המשותף וניסינו לחשוב איך אנחנו מתחילים לחשוב בפתרונות, ולא בבעיות. בסוף, אפילו בדילמות מאוד משמעותיות שדיברנו עליהן, כאלה שגילינו בהן התנגדות רצינית מהצד החילוני, הצלחנו להגיע להבנות חשובות ולשיתופי פעולה.
אייל: השלב הראשון הוא להכיר את האדם, והשלב השני הוא לשחרר – להכיל את זה שיש דברים שאני לא מבין ולא יודע, אך מנסה לראות איך חיים עם זה. לחשוב בפתרונות. אם נדע להתמודד עם קיומה של אי הסכמה, לא נצטרך להיכנס לבעיה.
תוכלו לתת דוגמה לנושא כזה – שכלל התנגדות חריפה אך הסתיים בהסכמה?
סי ג'יי: לדוגמה, אין בריכה אחת בתל אביב שפתוחה בשעות נפרדות לגברים ונשים. למרות שיש קהל דתי, מסורתי וחרדי גדול, אין אפילו בריכה עירונית אחת שמספקת את הצרכים שלו. כשהעלינו את הנושא הזה, בהתחלה החילונים סרבו, כי זו הייתה בעיניהם הדרת נשים. אז אני אמרתי "אתם מדירים נשים, ואתם מדירים גם גברים, כי בסופו של דבר, לא אני ולא אשתי יכולים ללכת לשחות בבריכה, ששנינו משלמים עליה בכספי הארנונה הגבוהים שאנחנו משלמים". זו הייתה דילמה יחסית קשה, אבל בסוף החלטנו לפעול יחד כדי שיהיו שעות נפרדות בבריכה, כי הסכמנו שכך ראוי. נוסף על כך, אנחנו יוזמים יחד אירועים ופעילויות. בסוכות. למשל, יצאנו למיזם משותף של "הסכמות בסוכות" – פופ-אפ בר שהקמנו ברחבת בית אריאלה, שם ניהלנו דיונים בין חרדים, דתיים וחילונים, שזכה להיענות מרשימה של הקהל.
אייל: חוץ מזה, אנחנו יוצאים כרגע עם שתי יוזמות נוספות. אחת מהן, בשיתוף עם מועצת ההסכמות של ירושלים, קשורה לבחירות המוניציפליות שיתקיימו בעוד חודשים ספורים. אנחנו יוצאים בקמפיין שקורא לנבחרי הציבור המקומיים לקחת אחריות על השיח בתקופת הבחירות. המטרה היא לעודד אנשים לנהל שיח זהיר יותר. אם אני חייזר שמנסה לעקוב אחרי המצב בישראל לפי השיח ברשתות, אז יש פה צד אחד שכל מטרתו היא להחריב את ישראל מבפנים בסיוע האיחוד האירופי ומדינות ערב, והצד השני עסוק בלנסות להשליט פה פשיזם ומשטר טרוריסטי. המציאות היא כל כך לא כזו. מדינת ישראל היא דמוקרטיה ליברלית משגשגת. יש פה אחווה, רמת אושר גבוהה, צמיחה כלכלית. רמת הפשיעה הפנימית היא מהנמוכות בעולם המערבי. מערכת הבריאות מצוינת. הפער בין השיח לבין המציאות אומר דרשני, ולדעתי לפני שמתקנים את המציאות צריך לתקן את השיח. אולי נבחרי הציבור ברמה המקומית יכולים להיות הראשונים, כי הם הכי פחות צריכים את השיח המקטב, ויש להם הכי הרבה השפעה ביחס לסתם אזרח רגיל. זה יכול להיות מקום טוב להתחיל בו.
סי ג'יי: היוזמה השנייה היא פודקאסטים. אנחנו רוצים להראות לכל התל אביבים וגם לשאר הישראלים שאפשר להדגיש את המשותף, ולא את המפריד; שאפשר לעבוד ביחד, כמו שאנחנו עושים במועצת ההסכמות. בפודקאסט, אנחנו, מובילי המועצה, נראיין חברים ממועצת ההסכמה. אנחנו שומעים כל היום בתקשורת כמה כל אחד מהצדדים עושה רע לאחר, ולא מספיק משמיעים לציבור הישראלי את כל מה שיש במשותף. אני מקווה שבעזרת הפודקאסט הזה נוכל באמת להגדיל את השפעת מועצת ההסכמות התל אביבית.
ושאלה לסיום: מהו החזון שלכם לתל אביב?
אייל: אני חושב שתל אביב היא חוד החנית של החברה הישראלית בכל תחום ובכל מובן. אנחנו מראים את הדרך, וכולם באים אחרינו. אני יכול להגיד את זה ברמה הטכנית, בתור חבר מועצה, בעולמות של רישוי עסקים, רגולציה על שבילי אופניים. זה נשמע מצחיק, אבל תל אביב ממציאה וכולם באים. גם בהקשר של ניהול מרחב ציבורי מאוזן, ויצירת "ביחד" ציבורי רחב, אנחנו מראים את הדרך. אני חושב שהעיר במצב מעולה, יותר טוב משל המדינה, ואנחנו צריכים לקחת פיקוד גם על מה שקורה ברמה הלאומית.
סי ג'יי: אני מאוד אופטימי. אני מסתכל על כל הרעש מבחוץ, ואומר שזה כמו שמנקים משקפיים. קודם קצת מכסים באדים ואז מנקים עם סמרטוט. אז ככה הלכלוך שאנחנו רואים עכשיו זו הדרך שלנו להתנקות. בסופו של דבר אנחנו רוצים לחיות אלה עם אלה ואני מאמין שאנחנו נפתח מחזור שני של מועצת ההסכמות. אני גם מאחל את זה לכל הערים בישראל. בואו נהיה מדינה של הסכמות. הלוואי.
קרדיט תמונה ראשית: סיון שחור
