חיים טייב, נשיא קבוצת מיטרלי ומייסד קרן מנומדין, הוא יזם מקורי ומנוסה שעסקיו חובקי עולם. מה גרם לאיש שמקים תשתיות תקשורת, מים ונדל"ן ברחבי העולם לייסד את הקונגרס הישראלי, מיזם של פיוס ובניית הסכמות בחברה הישראלית? הכול מתחיל בשורשיו של טייב במושב עולש ובזווית המיוחדת שבה הוא מנתח את החברה הישראלית והדרך שבה היה רוצה שהיא תלך "עבור הילדים של כולנו". ריאיון עסקי על מיזם חברתי

חיים טייב אינו איש עסקים שגרתי. הוא לא נולד עם כפית זהב בפה, ואת ילדותו עשה במושב עולש תוך שילוב עבודת כפיים במשק של הוריו. כמי שהחל את דרכו המקצועית בתחום החקלאות, וטיפס כל הדרך אל הפסגה בעצמו, טייב עונה במדויק להגדרה של "self made man".

ציונות בכל מקום: מקיבוצים וכפרי נוער באפריקה ועד לקונגרס הישראלי

גם עסקיו של חיים טייב אינם שגרתיים. בין מיזמי הענק שעליהם אחראי טייב, בתחומי התקשורת, הנדל"ן, החקלאות והמים, אפשר למנות גם מיזמים ייחודיים שקשה להפריד בהם בין עשייה עסקית לעשייה חברתית. כך, למשל, לאחר סיום מלחמת האזרחים באנגולה יזם טייב הקמת מודל קיבוצי למגורים ולחקלאות עבור החיילים המשוחררים ומשפחותיהם. הוא גם הקים כפר נוער, מרכזי תרבות ואומנות ובית חולים ששינו את חייהם של אנשים רבים לטובה.

אל הפעילות העסקית מחוץ לישראל התגלגל חיים טייב במקרה. הוא נשלח לפורטוגל על ידי חברה ישראלית שבה עבד בתחום החקלאות, ולאחר כמה גלגולים עסקיים החל לפעול באפריקה. כיום פועל טייב במגוון מדינות בעולם, אך פעילותו בישראל מתמקדת בפן החברתי וזאת באמצעות קרן מנומדין, ששמה לה למטרה לחולל אימפקט חברתי במקומות שבהם היא פועלת. מיזם הדגל של קרן מנומדין בישראל הוא הקונגרס הישראלי, מיזם משותף של הקרן עם אוניברסיטת בר-אילן שמטרתו לעודד את החברה הישראלית לבנות הסכמות בין חלקיה השונים במודל ייחודי של גישור.

"כשאתה חי בין ישראל לבין חו"ל – אתה מקבל זווית מבט מיוחדת על החברה הישראלית"

קריאה בספרו הביוגרפי של חיים טייב, "הולך עם החלום", חושפת יזם מקורי ואיש מעשה נחוש, שיודע כיצד ליזום, לתכנן וללוות מיזמי ענק, בעיקר מחוץ לישראל. כל זה מוביל אותנו לשאלה הראשונה בריאיון.

חיים, רוב עסקיך הם מחוץ לישראל, אז מה פתאום הקונגרס הישראלי?

קודם כול אני ישראלי. כאן נטועים שורשיי, כאן נמצאת משפחתי וכאן אני מרגיש בבית. נכון, החיים העסקיים הובילו אותי לפעול רבות מחוץ לישראל, בעיקר באפריקה, אך חלק בלתי נפרד מהפעילות העסקית שלי שם היא לחזק את השם של ישראל כמדינה חדשנית ומיוחדת שאפשר לסמוך עליה. אני אולי נמצא 70% מזמני באוויר במעבר בין מדינות, אך בכל זמן שאפשר אני מעדיף להיות עם משפחתי כאן בישראל.

ובכל זאת, מיזם כמו הקונגרס הישראלי מצריך מגע קרוב עם החברה הישראלית, לא?

זה נכון, ואכן חלק בסיסי במתודולוגיית העבודה של הקונגרס הישראלי היא שהפעילות תבוא מלמטה, מהעם עצמו. עם זאת, יש משהו בחיים שבין ישראל למקומות אחרים בעולם שמאפשר מבט אחר על החברה הישראלית, מבט שנותן פרספקטיבה אחרת.

ומה הפרספקטיבה שלך על החברה הישראלית?

שהיא קצת טעתה בדרך. אני זוכר כילד במושב עולש, שהיהדות הייתה משהו טבעי. הלכנו לבית הכנסת לא כי היינו דתיים אלא כי זו הייתה המסורת ואלה היו הרגעים המשפחתיים עם אבא. היהדות הייתה נגישה לכולם, ולא ניסתה להכתיב דרך חיים. מתישהו במהלך שנות השבעים, הדברים החלו להשתנות. גם במישור הדתי–חילוני, גם במישור האידיאולוגי והלאומי. היום החלקים השונים בחברה הישראלית לא מכירים זה את זה ולא מדברים זה עם זה, והפוליטיקאים של כל צד מנסים להכתיב את הזהות שלהם כפי שהם רואים אותה באופן חד צדדי. אפשר לומר שהרכבת של החברה הישראלית סטתה מהמסלול, וחלק מתפקידו של הקונגרס הישראלי הוא להחזיר אותה למסילה.

אם נשתמש בדימוי הזה של רכבת, לא פספסנו כבר את התחנה?

אני משוכנע שלא. נכון, השבר בחברה הישראלית הוא עמוק, אבל מה שלמדתי בחיי הוא שככל שהמשבר עמוק יותר, כך גם קל יותר לצאת ממנו. אני מסתכל על הנתונים של סקר "מדד ההסכמות" שערכנו, ואני רואה שאכן מצד אחד החברה הישראלית מפולגת, אך אני גם רואה את הנתון האופטימי: החברה הישראלית צמאה לאיחוי, שכן 74% מהישראלים רוצים חברה מאוחדת יותר. כאן בדיוק נכנס לתמונה הקונגרס הישראלי כגוף שיכול לאחות את השסעים ולבנות הסכמות בישראל. זה לא ייקח שנה ולא שנתיים, אבל אני שחקן לטווח ארוך – גם בעסקים וגם ביזמות חברתית.

"רוב הסכסוכים העסקיים מסתיימים בגישור, אין סיבה שזה לא יקרה גם במישור החברתי"

בדרך כלל מי שעומד מאחורי הקמת מיזמים חברתיים כמו הקונגרס הישראלי הם אנשי רוח ואקדמיה. במקרה הזה, מי שיזם וייסד את הקונגרס ומכהן כנשיאו הוא דווקא איש עסקים, והוא צירף אליו את אנשי הרוח והאקדמיה. מסקרן לדעת איך כל זה קרה.

חיים, איך בעצם נולד הקונגרס הישראלי?

אפשר לומר שהקונגרס הישראלי נולד יחד עם בני הקטן, דין, שהיום הוא בן 14. כשדין נולד, מצאתי את עצמי חושב לעומק על הפער בין המדינה שבה גדלתי כילד לבין המדינה שאני משאיר לילדיי. נכון, זה דור אחר, שחי בעידן טכנולוגי יותר, עם כל ההשלכות החברתיות הנוגעות לכך, אך זה לא שולל את השאיפה להשאיר לו מדינה עם חברה שלווה יותר, מקשיבה יותר, שבה אנחנו רואים זה את זה וחיים יחד.

אז מי אתה, חיים טייב, איש עסקים או יזם חברתי?

אני איש עסקים שרואה בזירה עסקית ככזו שיכולה לחולל שינוי חברתי לטובת הכלל. זו הסיבה שהקמתי את קרן מנומדין, השואפת לייצר אימפקט חברתי באופן גלובלי. בישראל הקרן מתמקדת בשלושה תחומים: קידום והעצמת בעלי צרכים מיוחדים, קידום מנהיגות בקרב החברה הבדואית והדרוזית, וכמובן – קידום שיח והגעה להסכמות בין מגוון האוכלוסיות במדינה. גם ביזמות חברתית הגישה שלי היא עסקית: אני רוצה להיות מעורב בעשייה, ללוות את המיזם ולמדוד תוצאות לאורך זמן. במובן זה הקונגרס הישראלי הוא יזמות חברתית, המשלבת מתודולוגיה עסקית של גישור המבוסס על אמון הדדי.

אתה חושב שגישור חברתי הוא אפשרי גם כשהשסעים כל כך בולטים?

רוב הסכסוכים העסקיים מסתיימים בגישור, ואין סיבה שזה לא יקרה גם בתחום החברתי. קודם כול כולנו בני אדם, ואם נתחיל לדבר זה עם זה נגלה שאנחנו מסכימים על 80% מהדברים ומה שנשאר זה לדבר על ה-20% הנותרים. צריכים לזכור שכשנלחמים זה בזה במקום להקשיב זה לזה, כולם מפסידים. ראיתי את זה קורה במישור העסקי הרבה פעמים, ולכן אני מקפיד להכניס לכל עסקה תנאי שבמקרה של אי הבנה או ויכוח, אנחנו לא הולכים לבית המשפט אלא קודם כול לגישור.

מועצת העם: תהליך בניית ההסכמות מתחיל מלמטה

כאשר חיים טייב מדבר על גישור עסקי הוא מתמקד במילה "אמון", ומדגיש עד כמה חשוב לבסס אמון כבר בתחילתו של כל קשר עסקי, ולבטח כאשר מתגלעת מחלוקת.

אם תהליך גישור מבוסס על בניית אמון, אפשר עדיין להחזיר את האמון לחברה הישראלית?

זה נכון מאוד, חייבים לבנות אמון. כדי לבנות אותו אנחנו צריכים קודם כול להקשיב היטב זה לזה, כי לפעמים נדמה לנו שאנחנו יודעים מה כואב לכל צד בחברה הישראלית ואיפה ציפור הנפש שלו, אבל זה לא תמיד נכון עובדתית. זו הסיבה לכך ששיטת העבודה של הקונגרס כוללת שכבת מחקר וידע ורק על בסיסה אנחנו בונים את הליך הגישור ובניית ההסכמות. בלי שנבין מה כל אחד מרגיש ואיפה כואב לו, לא נבנה אמון ולא נצליח לבנות הסכמות.

איך הקונגרס הישראלי אוסף את המידע בשטח?

שכבת המחקר ואיסוף המידע של הקונגרס הישראלי כוללת, בין השאר, את סקר "מדד ההסכמות" שבודק את הלכידות והפירוד בחברה הישראלית, כמו גם סקרים ומשאלים העוסקים בסוגיות שבמחלוקת במגוון זוויות. זהו אחד המקומות שבהם חשוב כל כך שיתוף הפעולה עם אוניברסיטת בר-אילן ואנשי המחקר שלה. בימים אלה אנחנו מקימים ומפתחים גם את "מועצת העם", שתאפשר לנו לחקור לעומק את החברה הישראלית מבפנים ותאפשר לעם להיות מעורב בתהליכי בניית ההסכמות.

מהי "מועצת העם"?

מועצת העם היא גוף דיגיטלי שבו כל ישראלי יכול להיות חבר. חברי מועצת העם יכולים להשתתף במגוון פעילויות המסייעות לבניית הסכמות בישראל: החל במענה על סקרים ושאלונים, דרך הבעת דעה על תחומים שונים בחברה הישראלית וכלה בהשתתפות פעילה באירועים ובדיונים הנוגעים להסכמות. השילוב בין שיטות הגישור שהקונגרס מביא מעולמות העסקים והאקדמיה לבין הקשר השוטף עם הציבור הרחב יכול להוביל לאמון בתוך החברה הישראלית, ובסופו של דבר גם לבניית הסכמות קונקרטיות.

אתה יכול לתת לי דוגמה כיצד מחקר מהשטח יכול להשפיע על האמון בחברה הישראלית?

בהחלט. תוך כדי משבר הקורונה ביצענו סקר נרחב שבו השתתפו למעלה מ-5,000 ישראלים. בין השאר שאלנו כיצד משבר הקורונה השפיע על הדעה של ישראלים על החברה החרדית. את החרדים שהשתתפו בסקר שאלנו כיצד הם מעריכים שהקורונה השפיעה על היחס אליהם. התוצאות היו מדהימות: החרדים סברו כי 78% מהציבור הישראלי אוהד אותם פחות בעקבות משבר הקורונה, אולם המציאות בפועל הראתה כי רק 50% מהציבור הישראלי אוהד את החברה החרדית פחות מאשר קודם. הפער הבולט בין התפיסה העצמית לבין המצב בשטח יכול להסביר הרבה מן המתח המאפיין ניסיונות לשיח בין המגזרים, וממילא אפשר להבין עד כמה חשוב שיח ישיר בין המגזרים, שיח שאנחנו מקיימים בקונגרס הישראלי.

יש הרבה ארגונים שמדברים על שיח בין מגזרים. מה שונה בקונגרס?

המתודולוגיה. לקונגרס מערך פעילות מקיף, שהשיח הוא רק חוליה אחת בשרשרת שלו. אנחנו אוספים מידע מהציבור, מייצרים שיח שמבוסס על המידע הזה, ובהמשך מפעילים כלי גישורי שנקרא "מועצות הסכמה" כדי להפוך את השיח להסכמות קונקרטיות. "מועצות הסכמה" בנויות מאישי ציבור ופעילים חברתיים שמתאגדים סביב נושא מסוים, ובתהליך גישורי מגיעים למסמך הסכמות קונקרטי. את המסמך הזה מגישים, שוב, לאישור מועצת העם. בדרך כלל מולידה פעילות המועצות יוזמות משותפות נוספות שמקרבות בין המגזרים ויוצרות שיח אמיתי, פעילות שנתמכת בידי הקונגרס. המערך המורכב הזה מנוהל על ידי ד"ר עו"ד גלעד וינר, מנהל הקונגרס, שנעזר בוועד מנהל ובפורום מייעץ הכולל אנשים מנוסים ומרשימים מכל שדרות העשייה המקצועית וקבוצות האוכלוסייה.

שאלה לסיום: האם השם "הקונגרס הישראלי" לא יומרני מדי?

השם הזה לא נבחר סתם, והוא בהחלט מתכתבת עם מוסד חשוב בתולדות הציונות: הקונגרס הציוני שיזם הרצל. הקונגרס של הרצל איחד לראשונה את יהודי המזרח והמערב לשיח משותף על עתיד העם, ומהחלום של הרצל צמחה לבסוף מדינת ישראל, שאליה התכנסו כל כך הרבה אנשים השונים זה מזה בשפתם ובתרבותם ובכל זאת הצליחו יחד להקים מדינה משגשגת. אני חושב שהחלום שלי לחברה ישראלית מלוכדת שיודעת איך לחיות יחד למרות אי ההסכמות גם הוא אפשרי, וכמו שכתב הרצל: "החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות".