תזמורת עם שני מנצחים: בג"ץ 'הבוגדת' מנכיח את המתח היהודי-דמוקרטי

אחד השסעים החברתיים שבו עוסק הקונגרס הישראלי הוא השסע הדתי, שנוצר כתוצאה מן המתח בין היהדות לדמוקרטיה בישראל. בג"ץ "הבוגדת" שעלה לאחרונה לכותרות, הציף את המתח הזה שוב, ובעקבותיו נערך כנס אקדמי ביוזמה משותפת של מרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי, מרכז רקמן, ובהשתתפות אחד ממייסדי הקונגרס הישראלי וראש מרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי, פרופסור שחר ליפשיץ. הכנס חידד את המחלוקות, וסייע בעקיפין גם למציאת פתרונות. כארגון שפועל על תשתית אקדמית ומחבר אותה לפעילות בשטח, בחרנו לסקר את הכנס, ולהביא בפניכם את המסקנות שעלו מתוכו.

בג"ץ הבוגדת: זה לא רק עניין משפטי

"בג"ץ הבוגדת" הוא כינוי להליך משפטי מורכב שהתנהל לאחרונה בישראל, תחילה בבית הדין הרבני ולאחר מכן בבג"ץ. כדרכן של כותרות דרמטיות, מאחוריהן עומד סיפור אנושי פשוט, ובמקרה הזה: דיון על חלוקת רכוש במסגרת הליך גירושין בין אשה לבן-זוגה לשעבר, שטען לחוסר נאמנות מינית מצידה במהלך נישואיהם. במסגרת ההליך, שלל בית הדין הרבני מהאשה זכויות על הבית שבו גר הזוג. בג"ץ אשרר את הפסיקה, אך לאחר מכן ביטל את האשרור ופסק לטובת האשה בדיון נוסף שנערך בבית המשפט ומכונה "דנג"ץ". מעבר לעניין המשפטי, דנג"ץ הבוגדת מעלה לא מעט שאלות חברתיות וערכיות, הנוגעות לשורש השסע הדתי בישראל.

בכנס מיוחד שנערך בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן השבוע, נסקרה הפסיקה מנקודת מבט משפטית וחברתית. בכתבה שלפניכם נתמקד בעיקר בפן החברתי של הדברים, במטרה לייצר דיון אידיאולוגי בקרב הציבור הרחב בסוגיות הקשורות לנישואין ולשסע הדתי בחברה הישראלית.

"השיתוף הספציפי" – רקע משפטי

כדי לפתור סוגיות ולבנות הסכמות, יש להכיר תחילה את הטיעונים השונים ואת המצב בשטח. במקרה הזה, יש צורך להבין את יסודות דיני השיתוף בישראל, כדי להבין את ההתנגשות שבין היהודי לדמוקרטי ביישומם.

ואכן, המושב הראשון בכנס עסק בהלכת השיתוף הספציפי בעקבות דנג"ץ "הבוגדת" בהנחיית עו"ד קרן הורוביץ, מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האשה, הפקולטה למשפטים, אונ' בר-אילן. השאלות שנדונו במושב הזה נגעו בעיקר לסוגיות חברתיות, כמו שוויון מגדרי, וההשלכות של הכרעות משפטיות על מוסכמות חברתיות.

כיצד ניתן לשפוט באופן שווה כאשר יש אי-שוויון מגדרי?

פרופ' דפנה הקר, ראשת התוכנית ללימודי נשים ומגדר בפקולטה למדעי הרוח, אונ' תל-אביב

פרשת הבוגדת עסקה בחלוקת רכוש בין גבר לאשה. פרופסור הקר הסבה את תשומת הלב של הקהל לכך שלפני שמתייחסים לחוק היבש, ראוי להתחשב במעמד האשה – כושר ההשתכרות שלה, והיכולת שלה להשתקם מגירושין בהיבט הכלכלי. פרופסור הקר הציגה נתונים מחקריים שמצביעים על אי-שוויון מגדרי בישראל, נתונים שיש לקחת בחשבון כאשר עוסקים בדיני-ממון בין נשים וגברים. זה בא לידי ביטוי כבר בעובדה שנשים הן אלה שעוסקות יותר בתחזוקת הבית ובגידול הילדים, ואילו הגברים יכולים לממש את עצמם יותר מבחינה מקצועית ועסקית. כך גם בנוגע לאחוז הנשים המחזיקות בבעלות על קרקע, שהיא נמוכה משמעותית מזו של גברים. לדבריה, המצב הזה נובע מכמה סיבות, וביניהם תרבויות בהן הגבר מקבל עדיפות על פני האשה בעניין בעלות על קרקע, והיכולת של נשים לקחת משכנתא לאור האפליה בשכר הקיימת בישראל. "אם אנחנו רוצים להבטיח לנשים את האפשרות האמיתית לצאת מקשר נישואין בלי להישאר בחוסר-כול, אנחנו צריכים לקדם את הסיכוי שתהיה להן קורת גג, גם אם קורת הגג הייתה במקור של הבעל".

תפקידו של בית המשפט הוא לעשות משפט

פרופ' שחר ליפשיץ, ראש מרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי באונ' בר-אילן

הרצאתו של פרופ' ליפשיץ עוררה עניין רב בשל העובדה שמאמריו ומחקריו צוטטו בפסק הדין עשרות פעמים, הן על ידי עמדות הרוב והן על ידי עמדות המיעוט. כיוון שכך, חשוב להבין כיצד הוא מפרש את תוצאת פסק הדין. עפ"י ליפשיץ, שאלת חלוקת הרכוש בין שני אנשים שחיים ומקימים משפחה יחד היא שאלה סבוכה, כיוון שכל אחד מבני הזוג יכול להגיע עם רכוש משלו, להשביח אותו או לצבור רכוש חדש במהלך תקופת הנישואין, וכמובן – לקבל רכוש פרטי נוסף, כמו ירושה. עפ"י ליפשיץ, שיקולי הגינות קובעים כי אם שני בני זוג שותפים להשבחת רכוש או שימורו – שניהם זכאים ליהנות מתוצר מאמציהם. לעומת זאת, כאשר מדובר ברכוש מלפני הנישואים, שלא הושבח במהלך הנישואים, החוק קובע שמדובר בנכס פרטי. גם במקרים אלה, כאשר מדובר ביחסים ארוכי-טווח עם אווירת שיתוף, פעמים רבות נוצרת הבנה הדדית בין בני הזוג כי אין הבחנה בין פרטי למשותף, וכי כל הרכוש משותף לשניהם – הבנה שיש לכבד. בכל מקרה, ליפשיץ סבור כי אין מקום לקבוע כלל שלפיו בגידה תהפוך רכוש שלגביו הוסכם שיהיה משותף, לרכוש נפרד. פרופסור ליפשיץ הדגיש את עליונות החוק והצורך לכבד את המחוקק, הן מצד בית הדין הרבני והן מצד בית המשפט האזרחי.

העברת רכוש מהורים לילדיהם מחזקת מצבי אי-שוויון חברתי

פרופסור שלי קרייצר-לוי, המרכז האקדמי למשפט ועסקים

אם לא די בתסבוכת בין בני הזוג עצמם, הרי שגם להוריהם יש מקום בדיון על הרכוש המשותף. הסיבה לכך היא שבמקרים רבים – הם אחראים על חלק מהנכסים של בני הזוג, ועשויים לדרוש חלוקה מסוימת בהתאם להעדפות שלהם. פרופסור קרייצר-לוי מנתה מגוון רחב של מקרים ושאלות שיכולות לעלות לדיון משפטי בהקשר הזה: "יש לנו כאן שרשרת קניין – ההורים שנתנו מתנה לביתם או לבנם, ששיתפו את הרכוש עם בת או בן הזוג. השאלה שצריכה להישאל היא האם הרצון של ההורים רלוונטי לחלוקת הרכוש בין בני הזוג, והאם לגיטימי להתחשב בו". אחת הטענות שהציפה פרופ' קרייצר-לוי אל מול שאלת ההתחשבות ברצון ההורים, היא טענה חברתית שעולה סביב העברת הרכוש הבין-דורית: "התחשבות ברצון ההורים ומתן תמריצים להעברת רכוש גדול מהם לילדיהם, מחזקת את אי-השוויון החברתי בנגישות למשאבים כלכליים, בפרט בהקשר של דיור".

האם החוק יכול או צריך להתייחס לכל מצב אנושי?

עו"ד יוסי מנדלסון, אונ' תל-אביב

"נדהמתי מפסק הדין שבו בית המשפט דיבר על בגידה ממושכת לעומת בגידה לא ממושכת", התייחס עו"ד יוסי מנדלסון לפרשת בג"ץ הבוגדת. בדבריו, העלה עו"ד מנלדסון שאלות חשובות לדיון שמספקות זווית הסתכלות חברתית ורלוונטית גם לנושאים אחרים שמגיעים לדיון בבית המשפט. למשל – האם בית המשפט יכול להחליט מהי בגידה? האם רק בגידה פיזית היא בגידה שמשפיעה על רכוש? איך יתייחס בית המשפט לבגידה אחרת באמון, למשל, מעילה בכספים משותפים? ההגדרה של בגידה היא בעייתית מטבעה. "אני מוטרד מההיבט החברתי. פסקי הדין שמנסים לעשות סדר מפורט בכל מה שנוגע להסדרת רכוש בין בני-זוג, עלולים להוות גם גול עצמי-חברתי, וליצור תופעות חברתיות בעייתיות מאוד".

בין שני קטבים: המשפט הדתי-שמרני מול המשפט האזרחי-ליברלי

לאחר בירור היסודות המשפטיים, ניתן היה להתקדם לחיבור החברתי לסוגיה. כך, המושב השני דן בג"ץ "הבוגדת" בפרספקטיבה של "הלכת בבלי", הכינוי לפסק דין מכונן בהלכות שיתוף בין בני זוג מ 1994, ונערך בהנחיית עו"ד אלעד קפלן – מנהל מרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי. במושב הזה התמקדו הדוברות והדוברים בעיקר ביחס שבין ההלכה היהודית לחוק האזרחי.

המתח היהודי-דמוקרטי מן הזווית המשפטית

פרופ' רות הלפרין- קדרי, ראשת מרכז רקמן לקידום מעמד האשה, הפקולטה למשפטים, אונ' בר-אילן

המתח היהודי-דמוקרטי נכח היטב בדבריה של פרופ' הלפרין-קדרי, שביקרה את פסיקת בית הדין-הרבני בפרשת הבוגדת: "כל מהותו של המשפט הנוהג בדיני הנישואים והגירושים בישראל הוא קביעת נורמות שיפוטיות כופות – דתיות, שמטרתו להנחיל לאזרחים אמות מידה אזרחיות-דתיות". בדבריה, תמכה בביקורת המגדרית שהשמיעו פרופסור הקר ודוברים נוספים, ואמרה כי ההיבטים המגדריים של הפרשה מצויים בה על כל צעד ושעל, וכי העובדה ששיעור הבעלות של נשים על קרקעות בעולם עומד על 20% בלבד (לפי נתוני הפורום הכלכלי העולמי) מדברת בעד עצמה, ואי-אפשר לחשוב שהמצב בין גברים ונשים שווה כאשר באים לשפוט ביניהם בסוגיות של רכוש.

היחס ההלכתי למשפט המדינה

פרופ' עמיחי רדזינר, הפקולטה למשפטים, אונ' בר-אילן.

בניסיון לגשר בין בני-זוג שהגיעו למצב של "פירוק החבילה", צריכים בתי הדין הרבניים להקשיב לטענות שני הצדדים שמנסים לצאת "מורווחים" מהסיפור. לטענתו של פרופ' רדזינר, הקושי האמיתי בדיון בסוגיות אלו נובע מהעובדה שבתי הדין הרבניים לא מצליחים לקבל את עניין הרכוש השיתופי, שמבוסס על החוק האזרחי ולא בהכרח תואם את הלך המחשבה היהודי-שמרני. מדובר בעניין עקרוני, שיושב ממש על המתח היהודי-דמוקרטי: לדייני בתי הדין הרבניים יש קושי להתבסס על חוקים אזרחיים ועל פסיקות עבר, עניין שמקובל ומהווה חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט האזרחית, בה כמעט כל פסק דין יכלול ציטוטים מפסיקות עבר. "העניין המרכזי בעיניי הוא לא הבגידה שהייתה או לא הייתה, אלא היחס ההלכתי למשפט המדינה בכלל ולמנגנוני השיתוף הרכושי בפרט", סיכם פרופ' רדזינר את דבריו.

האם החברה הישראלית בשלה לשינוי?

ד"ר רם ריבלין, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים.

פרופ' ריבלין הציף את מורכבות מערכת המשפט הישראלית בנושא נישואין וגירושין. לכאורה, המסגור של הדיון הוא בין שני קטבים: הקוטב הדתי-שמרני שמיוצג על-ידי בתי הדין הרבניים, והקוטב האזרחי-ליברלי שמיוצג ע"י בתי המשפט. אך הדברים יותר מורכבים מזה. לא מדובר כאן בעמדה ליברלית אחת, אלא במגוון של עמדות ליברליות שונות, וכל שופט אזרחי יכול להתבסס על עמדה אחרת. שוויון, חירות ופלורליזם כולם ערכים ליברליים, אך כל ערך כזה יביא את הדיון למקום אחר. פרופ' ריבלין הסביר כיצד המורכבות הזו באה לידי ביטוי כאשר אנשי המשפט באים לעסוק בסוגיות המגיעות לפתחם, וחתם את דבריו בשאלה – האם לא בשלה השעה לבטל את המודל הרבני-משפטי בנושא של נישואין וגירושין, ולעבור למודל אזרחי.

המחלוקות הוגדרו – ומה לגבי הסכמות?

על השאלה מדוע הפסיקה המדוברת של בג"ץ יצרה סערה תקשורתית, חברתית ומשפטית שכזו, ניתן להשיב שסוגיית הנישואין מנכיחה באופן בלתי אמצעי את המתח שבין היהודי לדמוקרטי, בסוגיה קונקרטית הרלוונטית כמעט לכל אדם.  פרופסור שחר ליפשיץ מגדיר את המצב שבג"ץ הבוגדת משקף לנו, סוג של חיים כפולים: "יחסי בית המשפט ובית הדין משקפים את החיים הכפולים שאנחנו חיים בחברה שלנו, חברה שיש בה קודים כפולים – אזרחיים ודתיים. זה כמו תזמורת שיש לה שני מנצחים".

ומה באשר לאפשרות להגיע להסכמות בצל המחלוקות? פרופסור ליפשיץ דווקא אופטימי: "לצד המחלוקות, ראינו בכנס שגם לצד הליברלי יש עמדות מגוונות וגם בצד הדתי לא כולם חושבים אותו דבר, כך שקיימת האפשרות שדווקא החיבור בין שתי הדרכים, הדמוקרטית והיהודית, יאפשר לנהל דיאלוג פורה ומעניין יותר".

אם גם לכם חשובה סוגיית הנישואין בישראל והמתח שהיא מציפה בין היהודי לדמוקרטי, נשמח אם תצטרפו ל"מועצת העם" של הקונגרס הישראלי,  ותשתתפו במשאל בנושא שאנו מקיימים בימים אלה.

שיתוף ושליחה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
לוגו

עוד במגזין

לוגו
דילוג לתוכן