לצאת מהבועה ולהיפגש: הכנס השנתי הראשון לחינוך לחברה משותפת

במבט ראשון, זה נראָה כמו עוד כנס אקדמי בתחום החינוך: אולם מליאה מרשים, שולחנות שהציעו כריכים, קפה ושתייה קלה ומשתתפים שמשוחחים ביניהם רגע לפני שהם מוצאים את מקומם באולם. אך מבט נוסף גילה שיש כאן משהו אחר: חרדי וחילוני מתחבקים כמכרים ותיקים, ערבייה ויהודייה מנהלות סמול-טוק נינוח ושני מורים, האחד דרוזי והשנייה יוצאת קהילת אתיופיה, החליפו עצות ורשמים ממקום עבודתם. ברוכים הבאים לכנס הראשון לחינוך לחברה משותפת: הכנס שיצר חיבורים לא פחות מאשר יצר תובנות.

חינוך לחברה משותפת: תהליך ציבורי שמחבר גורמים רבים

הכנס הוא פרי שיתוף פעולה של הקונגרס הישראלי והפורום לחברה משותפת, ומטרתו לעסוק במיזמי חינוך המקדמים חברה משותפת בישראל, תוך חיזוק הקשרים ושיתופי הפעולה בין הגורמים השונים העוסקים בחינוך.

החיבור בין הארגונים הוא טבעי. הקונגרס הישראלי פועל בזירות שונות להנעת תהליך ציבורי רחב היקף של בניית הסכמות, ופועל, בין השאר, גם בתחום החינוך, והפורום לחברה משותפת מחזק את השחקנים הפועלים בזירת החינוך באמצעות הקמת בסיס לשיתופי פעולה ברמות שותפות שונות. החיבור בין הידע והכלים של הקונגרס הישראלי עם שיתופי הפעולה שיודע לייצר הפורום, יוצר שלם הגדול מסך חלקיו.

ואכן, משתתפי הכנס היוו מגוון נרחב של אנשים ונשים העוסקים בתחום החינוך: מורים, מנהלים, מחנכים, מנהלי אגפים במשרד החינוך, ואנשי ארגונים העוסקים בחברה אזרחית ובחינוך בלתי פורמלי, שחלקם נפגשו אלה עם אלה לראשונה.

השרה לשוויון חברתי: "השיסוי הוא אחד האיומים הכי גדולים שמונחים לפתחנו"

את הכנס פתח ד"ר עו"ד גלעד וינר, מנהל הקונגרס הישראלי, אשר דיבר על משמעות השם "הקונגרס הישראלי": "אנחנו לא מבקשים להחליף את הכנסת: מטרתנו היא להציע לחברה הישראלית כלים מעשיים שיאפשרו לה להתכנס יחדיו, ולפעול להגשמת מטרות משותפות. אם נרחיק מבטנו אל מחוץ לאולם שבו אנחנו יושבים, נראה חברה משוסעת, והקונגרס הישראלי הוא מקום שבו חלקים שונים של האוכלוסייה הישראלית יכולים להיפגש, לדבר ולבנות שיח של הסכמות".

ד"ר מירב גלילי, מנכ"לית קרן מנומדין, הייתה הבאה בסדר הדוברים והרחיבה את הדיבור על ארבעת השסעים המרכזיים בחברה הישראלית כיום: האידיאולוגי, העדתי, הלאומי והדתי. "הכול מתחיל בחינוך", סיכמה ד"ר גלילי. "אנחנו מתפללים שנוכל לחיות במדינה של הסכמות וחיים משותפים, כדי לתת עתיד טוב יותר לילדים שלנו".

השרה לשוויון חברתי, מירב כהן, אשר כיבדה בנוכחותה את הכנס, דיברה על חשיבות החינוך בפעילות משרדה: "המשרד לשוויון חברתי עוסק בחינוך כמעט בכל תחום שבו הוא פועל: חינוך בחברה הערבית – גישור בין האוכלוסייה הערבית ליהודית, חינוך בעולם הלהט"ב – לסובלנות וקבלת האחר, ואפילו חינוך בתחום הגמלאות – שילוב בין-דורי וחינוך הדור הצעיר להידור פני זקן. חינוך נמצא בכל מקום, זה כלי בסיסי".

בהמשך דבריה הבהירה השרה את חשיבות השותפות בין חלקי החברה הישראלית: "השיסוי בחברה הישראלית הוא אחד האיומים הכי גדולים שמונחים לפתחנו. זו הסיבה שאנחנו כל הזמן חושבים איך לאחות ולאחד בין החלקים השונים בציבור הישראלי. אנחנו הולכים עכשיו בפעם החמישית לבחירות – במקום לתלות את הסיבה בציבור שלא החליט את מי הוא רוצה בשלטון, אני בוחרת להסתכל על זה דווקא דרך הצורה שבה הציבור כן החליט. הוא אומר למנהיגים שלו: 'לכו תדברו ותחברו בין החלקים השונים של העם'".

השרה לשוויון חברתי, מירב כהן: "השיסוי בחברה הישראלית הוא אחד האיומים הכי גדולים שמונחים לפתחנו"
השרה לשוויון חברתי, מירב כהן: "השיסוי בחברה הישראלית הוא אחד האיומים הכי גדולים שמונחים לפתחנו"

לכתוב על נייר חלק קל יותר מאשר לכתוב על נייר מחוק

לאחר דברי הפתיחה, התקיים דיאלוג בין שני דוברים שהבהירו למה דווקא החינוך הוא המפתח ליצירת חברה משותפת: ד"ר דליה פדילה, מייסדת קיו-סקול לקידום חינוך ומנכ"לית שותפה בעתידנא ופרופ' שחר ליפשיץ, ראש מרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי וממייסדי הקונגרס הישראלי.

ד"ר פדילה הדגישה את החשיבות של הכרת האחר עוד בגיל מוקדם: "המרחב האזרחי-ציבורי במדינה מנציח גיאופוליטיקה של הפרדה, במיוחד בנוף החינוכי. במערכת החינוך ילדים ערבים ויהודים לא נפגשים. לא בגן, לא בבית הספר היסודי, לא בתיכון ולא במכינות הקדם צבאיות. ההפרדה הזו נגמרת רק באוניברסיטה. רק אז, בפעם הראשונה, נפגשים סטודנטים יהודים וערבים".

"הקונגרס הישראלי מייצר תרבות של בניית הסכמות", הוסיף פרופסור ליפשיץ. "ככל שנתחיל לייצר תרבות כזו בגיל צעיר יותר, כך נוכל לשנות את החברה הישראלית בקלות רבה יותר. כמאמר המשנה, לכתוב על נייר חלק קל יותר מאשר לכתוב על נייר מחוק. אנחנו מזהים שדווקא לתלמידי תיכון ומכינה יש יכולת חשיבה רעננה, חשיבה שאומרת שהאחר מעניין ומסקרן אותי ואני רוצה להכיר אותו".

ולתפארת מדינת ישראל: רב שיח עם מדליקי המשואה

לאחר מכן עלו לבמה ארבעה ממדליקי המשואות השנה: ד"ר שמחה גטהון, הרב קלמן סמואלס, מוניר מאדי ואורי בנקי. ד"ר שמחה גטהון היא יו"ר התאגיד הממלכתי "מרכז מורשת יהדות אתיופיה", ממקימי עמותת "עלם" לסיוע לבני נוער במצבי סיכון ומרצה לחינוך באקדמיה. ד"ר גטהון פועלת לקידום ולשילוב של אוכלוסיות מוחלשות ומודרות בחברה הישראלית.

הרב קלמן סמואלס הוא מייסד ונשיא ארגון שלוה, האגודה הישראלית לטיפול באנשים עם מוגבלויות ושילובם בחברה. בפועלו של הרב סמואלס ואשתו מלכי, הם מעניקים תקווה גדולה למשפחות רבות בישראל, ומקדמים חברה המקבלת כל אדם באשר הוא.

מוניר מאדי הוא מייסד וראש המכינה הקדם-צבאית "כרם-אל" בדליית אל כרמל, המשלבת נוער יהודי ודרוזי המתכונן יחד לשירות בצה"ל. המכינה היהודית-דרוזית מחברת בין בני הנוער, מסירה מחיצות ומאחדת אותם בעשייה למען המדינה מתוך ערבות הדדית ונתינה.

אורי בנקי הוא אביה של שירה בנקי ז"ל, אשר נרצחה במהלך מצעד הגאווה בקיץ 2015. מתוך הכאב העצום שפקד אותם, בחרו הוריה של שירה, מיקה ואורי, לרתום את החברה הישראלית לפעילות של עשייה ושינוי חינוכי-ערכי במטרה לקדם סובלנות וקבלה של האחר במרחב הציבורי בישראל.

על פניו, הארבעה שונים זה מזה: הם מגיעים מרקעים שונים, ממגזרים שונים, מחזיקים באמונות שונות ובעלי תפיסות עולם שונות. עם זאת, לכולם יש לפחות דבר אחד במשותף: הרצון לייצר חיים משותפים.

כך, לדוגמה, אביה של שירה בנקי ז"ל סיפר כיצד הכרת האחר והחיים לצידו מאפשרת לחיות יחד: "ההיכרות שלי עם העולם החרדי מנעה ממני להכליל את כל העדה. ההיכרות מאפשרת לחיות יחד, מאפשרת לעגל את המרובע. לאחר הרצח של שירה הסתבר ש-13% ברשת תמכו ברצח שלה, אבל חשוב לזכור שהרוב הוא 87%, אם כי הוא דומם. אם נעשה משיכת חבל, 87% מנצחים את ה-13%, אבל בתנאי שהם מושכים. הרוב איתנו, אבל כדי שהוא ינצח הוא צריך לקבל כלים ונוכחות במרחב הציבורי".

רב שיח עם מדליקי המשואה. מימין לשמאל: ד''ר שמחה גטהון, הרב קלמן סמואלס, מוניר מאדי, אורי בנקי וירון קנר
רב שיח עם מדליקי המשואה. מימין לשמאל: ד"ר שמחה גטהון, הרב קלמן סמואלס, מוניר מאדי, אורי בנקי וירון קנר

שולחנות עגולים: מתגברים על אתגרים, לומדים מהצלחות

לאחר ההרצאות הגיע הזמן לחלק השני של הכנס: לימוד מהצלחות בשולחנות עגולים. שולחנות עגולים דנים בדרך כלל בסוגיה אמיתית או דמיונית ובמציאת פתרונות שונים לסוגיה, אך הדיונים בכנס לא נסבו סביב בעיה ומציאת פתרונות, אלא על הצלחות, תוך שיתוף ידע שיכול לסייע להתגברות על אתגרים.

ברשימת דיוני השולחנות העגולים אפשר היה למצוא רשימה ארוכה של דוברים שמגיעים משלל תחומים הנוגעים לחיים המשותפים במרחב הישראלי: אריק ספרטה, מנהל תחום חיים משותפים במנהל החינוך בעיריית ירושלים, דיבר על תפקידה של הרשות המקומית בחינוך לחברה משותפת; נציגי מועצת התלמידים הארצית סיפרו כיצד הם מקדמים אחדות, חיים משותפים וקבלת השונה בבתי הספר; ומוחמד עודה, ראש עדת האחמדים בישראל, שיתף בדרכים שבהן נוקטת העדה כדי להפיץ את מסריה בנוגע לאהבת האחר.

אחד הדיונים המעניינים התקיים סביב ההצלחות של ארגון "יוזמות אברהם", המקדם מדיניות לחינוך משותף בערים המעורבות. כך, לדוגמה, סיפרו מובילי המיזם על סדרת הרצאות בבתי ספר יהודים בסגנון של "סליחה על השאלה", העוסקת בחברה הערבית, כאשר במקביל יהודים מקהילות שונות – קהילת יוצאי אתיופיה, חרדים, חילונים ודתיים לאומיים – הגיעו להרצות בבתי ספר ערביים.

בשולחן אחר, סיפר עו"ד אלעד קפלן, מנהל מרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי באוניברסיטת בר-אילן, על תוכנית התיכונים למנהיגות במשפט אשר נועדה להעמיק את הידע של תלמידי תיכון מרקעים מגוונים לגבי רעיון המדינה היהודית והדמוקרטית והאתגרים שהוא מעורר. במהלך התוכנית נחשפים תלמידי תיכון מרחבי האוכלוסייה הישראלית לאופיו של השיח המשפטי-חוקתי בנושא זה ומפתחים תרבות דיון ועבודה משותפת.

מימין: האמיר מוחמד עודה ראש קהילת האחמדים בישראל, בדיון על חיים לחינוך דתי בישראל
מימין: האמיר מוחמד עודה ראש קהילת האחמדים בישראל, בדיון על חיים לחינוך דתי בישראל

"יוצאים מהבועה": מהאודיטוריום אל השטח

הנוכחים סיימו את היום מסופקים ומלאי תקווה. דיברנו עם שניים ממשתתפי הכנס, עופרי צור ורועי קדרון, שסיכמו את היום שעברו. עופרי צור, ראש מכינת "ערבה", סיכמה את רשמיה מדיוני השולחנות העגולים שעסקו בשיתוף ידע על הצלחות בשטח, ואמרה כי "לוקח זמן עד שמגיעים להצלחה, במיוחד בחיים בחברה משותפת, וזה יכול לפעמים לייאש. בכנס היום שמענו על אנשים שהצליחו לייצר חיים משותפים עם האחר והיה אפשר ללמוד מזה המון – זה ממש מעודד וחשוב לשמוע מקרים כאלו".

רועי קדרון, מורה, הסביר את הסיבה שבגינה הגיע לכנס: "הגעתי כי אני מאמין בשיתופי פעולה. לצערי, תחום החינוך היום הוא מאוד מגזרי, לפעמים אפילו מעמדי – בתי הספר הם הומוגניים והתלמידים דומים זה לזה. בכנס למדתי שהתלמידים יכולים לצאת מהבועה שבה הם נמצאים, ולהיפגש עם החלקים השונים של החברה הישראלית".

"לכל עץ הרוצה ליצור צל מרגיע, נדרשים עלים רבים", הוסיף לדברים איתן צור, מוביל הפורום לחברה משותפת, והסביר: "המטרה של הכנס היא לקדם מהלכים שיתופיים בתוך שדה של חברה משותפת, ואת זה כבר ראינו מתחיל לקרות היום. גם הארגונים הכי גדולים וטובים לא יצליחו להתמודד לבד עם השסעים והקיטובים בחברה הישראלית, אבל יחד אפשר לייצר את הצל הזה – על ידי שיתופי פעולה".

ד"ר עו"ד גלעד וינר, מנהל הקונגרס הישראלי, סיכם ואמר: "היום עשינו את הצעד הראשון שלנו אל עבר חינוך לחברה משותפת. משתתפי הכנס יוצאים מכאן עם כלים מעשיים שעליהם שמעו בסיפורי ההצלחות סביב השולחנות העגולים. בעזרת כלים אלו יחזרו משתתפי הכנס אל תחום פעילותם ויוכלו לייצר אימפקט אמיתי בשטח. אנחנו גם מתכננים לעבד את תוצרי הכנס והשולחנות העגולים, ולשתף בתובנות אנשי חינוך נוספים".

 

שיתוף ושליחה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
לוגו

עוד במגזין

לוגו
דילוג לתוכן