מה הקשר בין מרטין לותר קינג, אנוואר סאדאת והאיחוד האירופי? שלושתם זכו בפרסי נובל לשלום. מדוע ארגון כמו האיחוד האירופי זכה בפרס נובל לשלום, ואיך זה קשור לחברה הישראלית ולאיחוי השסעים שבה?

אלה השאלות שהפנינו לפרופ' אריה רייך מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, דיקן הסטודנטים היוצא וסגן הרקטור הנכנס. כמומחה בעל שם עולמי במשפט כלכלי בינלאומי וכבעל קתדרה ע"ש ז'אן מונה למשפט ולמוסדות האיחוד האירופי, אין מתאים יותר מפרופ' רייך למתן תשובה לשאלות אלה.

משוודיה לישראל: המרצה הבינלאומי שעוסק במשפט בינלאומי

פרופסור אריה רייך נולד בגטבורג אשר בשוודיה, ונימוסיו האירופיים בולטים מאוד גם כיום, ביום הולדתו ה-61, כאשר הוא חובק שמונה נכדים ("והתשיעי בדרך").
כיצד הגיע פרופ' רייך מסקנדינביה הקרירה למזרח התיכון המהביל? כשהיה בן 14 החליט אביו, איש עסקים מצליח בשוודיה, שהמשפחה עולה לישראל. השנה היא 1973, ולכל מי שטען ש"מסוכן שם בישראל" השיב אביו: "משה דיין הבטיח שלא יהיו יותר מלחמות". ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים, אותה זוכר פרופ' רייך היטב כנער.

כבן למשפחה מסורתית למד רייך בתיכון צייטלין בתל אביב, ולאחר מכן נמנה עם הגרעין הראשון של ישיבת ההסדר במעלה אדומים, שאליה התקבל לאחר אישור מיוחד של שר הביטחון דאז יצחק רבין ז"ל, על אף שהיה בוגר תיכון ולא בוגר ישיבה תיכונית.

הקריירה המשפטית של פרופ' רייך כוללת הן מחקר והוראה אקדמיים והן פן מעשי. בין השאר, הוא שימש פרופסור אורח באוניברסיטאות רבות בעולם, וביניהן אוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת לוקסמבורג, האוניברסיטה למסחר ולכלכלה בינלאומית בבייג'ינג והאוניברסיטה האירופית בפירנצה, ופרסם כשישים מאמרים וספרים אקדמיים. פרופ' רייך אף שימש בורר בסכסוכי סחר בינלאומיים בין מדינות כמו ארה"ב, סין והאיחוד האירופי, במסגרת ארגון הסחר העולמי בז'נבה, ושימש יועץ מומחה לגופים שונים ולמשרדי עורכי דין בישראל.

הקונגרס הישראלי משתית את פעילותו על חיבור הדוק בין אקדמיה לשטח, בין מחקרים לעשייה חברתית ובין כלים גישוריים לבניית הסכמות בסוגיות קונקרטיות. מנקודת השקפה זו, פרופ' רייך, כמי שהתנסה אקדמית ומעשית בסכסוכי סחר בינלאומיים, יכול לשפוך אור על סכסוכים, הסכמות ומה שביניהם.

פרס נובל לשלום: "יחסי מסחר טובים יכולים למנוע מלחמות"

פרופ' רייך, מה פתאום פרס נובל לשלום מוענק לארגון כמו האיחוד האירופי? 

אכן, בשנת 2012 הרבה גבות הורמו כאשר זכה האיחוד האירופי בפרס נובל לשלום, אך מבט מעמיק על פעילות הארגון מגלה שהוא אכן ראוי לפרס. במאות השמונה עשרה והתשע עשרה, ואף בתחילת המאה העשרים, ראינו כיצד מערכת יחסים גרועה בתחום המסחר יוצרת עימותים צבאיים קשים בין מדינות אירופה או תורמת להם. האיחוד האירופי יצר שיתוף פעולה כלכלי עמוק בין המדינות שמרכיבות אותו, שהוביל גם לשיתוף פעולה בנושאים חברתיים ופוליטיים, בין השאר על ידי שימוש במשפט הבינלאומי, מה שבסופו של דבר גרם לכך שהאפשרות למלחמה בין מדינות האיחוד היא תרחיש כמעט בלתי ריאלי.

מה הקשר של משפט בינלאומי לשיתופי פעולה כלכליים בין מדינות?

כדי להסביר את זה, צריכים לחזור לשאלת הבסיס: מהו בעצם משפט? יש למשפט כמה נדבכים: הראשון הוא קביעת כללים מהותיים, מה מותר ומה אסור; השני הוא מנגנון שמאפשר להכריע בסכסוכים הנוגעים לפרשנות של הכללים שנקבעו בנדבך הראשון; הנדבך השלישי הוא היכולת לאכוף את החוק ואת ההכרעות הללו. כאשר אחד מנדבכים אלה חסר, החברה חוזרת לאחור והופכת לחברה פרימיטיבית שבה כל דאלים גבר. כך גם במשפט הבינ"ל הנוגע ליחסים בין מדינות: צריכים להסדיר כללים, צריכים מנגנון שיכריע בסכסוכים וצריכים מנגנון אכיפה.

וכל אלה קיימים במשפט הבינלאומי כיום?

יש תחומים שבהם הם לא קיימים, ושם המשפט הבינלאומי עדיין פרימיטיבי, ויש תחומים שכן. לדוגמה, לארגון הסחר העולמי, שקם ב-1995 והחליף את הסכמי גאט"ט שנוצרו לאחר מלחמת העולם השנייה, יש יכולת להסדיר כללים במישור הסחר הבינלאומי, יש לו מנגנון משפטי להכרעה במקרים של סכסוך, אך בתחום הטלת הסנקציות העניין מורכב יותר. הסיבה: החרב שמונפת מעל מי שלא מציית לכללים אינה תמיד חדה או אחידה. כאשר נפסק שמדינה לא עמדה בכללים, מנגנון האכיפה הוא אישור הטלת סנקציות של מדינה אחת על רעותה. מטבע הדברים, קשה מאוד למדינה קטנה להטיל סנקציות על מדינה חזקה ממנה, אבל בהיבט כולל – כ-90% מפסקי הבוררות הבינ"ל של ארגון הסחר העולמי מקוימים בפועל, ומדינות ממשיכות להשתמש במנגנון הזה של בוררות בינלאומית באופן שוטף, מה שמעיד על כך שהוא יעיל.

אני מניח שהמדינה שלא ממש מצייתת לפסקי הבוררות היא… סין?

סין דווקא מצייתת לפסקים. שני שלישים מהמקרים שבהם היה צורך להטיל סנקציות על מדינה בשל אי ציות לפסק שייכים דווקא לארה"ב. זה בלט, למשל, במקרה שבו איי אנטיגואה וברבודה במזרח הים הקריבי זכו במשפט נגד ארה"ב בנוגע להימורים, אבל ארה"ב צפצפה על ההחלטה. מה יכולים לעשות האיים הקטנים האלה נגד ארה"ב? לא הרבה. אבל זה נושא לריאיון אחר.

אכן. מה ההשפעה של הסדרת הסחר הבינ"ל על כלכלת העולם?

ברגע שכללי הסחר הבינ"ל ברורים ואכיפים, הדבר יוצר ודאות עבור הסוחרים ואף מוריד חסמים מלאכותיים שמטילות מדינות עקב אינטרסים שונים. כבורר בסכסוכים בינ"ל הרגשתי כיצד הפסקים שלנו יוצרים סוג של תקדים שיוצר ודאות מסחרית בהמשך. התוצאה היא כלכלה משופרת לכולם ועלייה ברמת החיים. עם הזמן, עקב הסחר המשותף, נוצרים גם יחסי אמון חזקים בין המדינות במישורים נוספים.

ומכאן הדרך לפרס נובל לשלום – קצרה.

אכן.

"הקונגרס הישראלי נמצא בבית הנכון: אוניברסיטת בר-אילן"

כמי שהיה בורר בהליכים בינ"ל בין מדינות כמו סין, ארה"ב והאיחוד האירופי, וראה כיצד מתנהלים היחסים בין נציגי מדינות אלה, עניין אותנו לדעת אם אותם עקרונות שהביאו להפחתת השסעים והמתח בין מדינות אלה יכולים להוביל גם להפחתת השסעים והמתח בחברה הישראלית.

האם אפשר לומר שעצם המפגש בין מדינות ויצירת יחסי מסחר וכלכלה מפחיתים את המתח?

אני חושב שכן. חלק גדול מהעוינות והמתחים נוצרים בשל אי הכרה, חוסר מגע וידיעות שמגיעות ממקורות שניים ושלישיים. כאשר מתחילים לעסוק יחד בנושאים כמו מסחר וכלכלה, הרבה מהמתח מתפוגג, שכן אתה פוגש את האחר כפי שהוא ולא לפי הדעות הקדומות והתדמית שאולי נחקקו לך בראש.

וזה נכון גם לגבי התנהלות החברה הישראלית?

בהחלט. חלק משמעותי מהמתח החברתי בישראל נובע פשוט מחוסר הכרת האחר. אנחנו לא מכירים מספיק זה את זה, ניזונים מידיעות בתקשורת או מרשתות חברתיות, ונוצרת דמוניזציה של האחר. כאשר פוגשים את האחר בפעילות משותפת, בין אם זה ביחסי מסחר או תוך כדי לימודים באוניברסיטה, פתאום האחר מפסיק להיות הערבי המפחיד, החרדי הקיצוני או השמאלני המתנשא. הם הופכים להיות בני אדם שאתה מכיר ומתנהל מולם ואיתם. במובן זה, אוניברסיטת בר-אילן משמשת מעבדה חיה ליחסים בחברה הישראלית, ובפועל – מפחיתה מתחים אלה.

אז הקונגרס הישראלי, שבונה הסכמות בין חלקי החברה הישראלית, בחר בבית הנכון – בר-אילן?

ממש כך. בר-אילן היא המקום הכי פלורליסטי בישראל, במובן האמיתי של המילה. בניגוד לאוניברסיטאות אחרות, יש בה מגוון עצום של דעות שונות, ואני יודע זאת, בין השאר, בשל היותי דיקן הסטודנטים בבר-אילן. אני מכיר, למשל, את תא הסטודנטים של מרצ הפועל באוניברסיטה, בצד תא של הליכוד, של "אם תרצו", "האחווה הגאה" ושל אחרים. גם הסטודנטים וגם הסגל מורכבים מכל חברי החברה הישראלית, ויש לנו זינוק של עשרות אחוזים בסטודנטים ממיעוטים שונים שבוחרים ללמוד כאן. יש לנו כאן אנשי שמאל חובשי כיפה ואנשי ימין חילונים, ורק במקום כמו אוניברסיטת בר-אילן יכול היה להקים פרופ' שחר ליפשיץ את "המרכז למשפט יהודי ודמוקרטי". השנה הדבר בלתי אפשרי בגלל הקורונה, אך בשנה שעברה ערכנו סעודת אִפטאר בקמפוס, שאליה הגיעו לא רק הסטודנטים המוסלמים אלא גם חברים שלהם, יהודים ונוצרים. כך גם לגבי חלקים אחרים בחברה הישראלית שלומדים כאן יחד: חילונים, דתיים, חרדים, אתיופים, דרוזים ועוד.

כלומר, לאקדמיה יש תפקיד בכל הנוגע לחברה הישראלית?

אני מאוד מאמין בזה. אתן לך דוגמה מהתחום שלי, משפטים. כאשר הייתי דיקן הפקולטה למשפטים בבר-אילן, הייתי צריך להילחם על זה שבהליכי הקידום של מרצים יכירו גם במאמרים שפורסמו בכתבי עת ישראליים, ולא רק בכתבי עת בינלאומיים, כמקובל בתחום. עם כל הכבוד לכתבי העת הבינ"ל, הם יוצרים מצב שחוקרים ישראליים עסוקים בנושאים שמעניינים את האמריקאים או האירופאים, אך לא מקדמים את המשפט בישראל. אני חושב שזה נהדר לפרסם בכתבי עת בינלאומיים, אבל חשוב לא פחות זה לוודא שהאקדמיה תורמת לחברה שבה היא פועלת, ולכן חוקרים ישראלים צריכים לעסוק בחוק ובמציאות הישראליים.

שאלה לסיום: חיים טייב, נשיא הקונגרס הישראלי, אמר שהוא מאמין שאפשר לבנות תהליכי גישור בחברה הישראלית כמו שזה קורה בזירה העסקית. הוא נאיבי?

הוא ממש לא נאיבי. יש המון יתרונות להליך של גישור, והוא הפתרון המועדף לסיום סכסוך, בטח כאשר יש חשיבות לשימור מערכת היחסים בין הצדדים. מניסיוני בבתי המשפט, כדי שגישור מסחרי יצליח, על הצדדים להיכנס אליו בנפש חפצה, באווירה חופשית ומאפשרת, וגם לא מזיק שיש את חרב המשפט מונפת מעל במידה שנתקלים בקשיים. כל אלה ניתנים ליישום גם בהליך גישור בחברה הישראלית.

חוץ מזה שאין את חרב המשפט מונפת מעל הצדדים.

מונפת חרב גדולה בהרבה: קריסת החברה הישראלית. אנחנו צריכים תמיד לזכור: גדול השלום.

צילום תמונה ראשית: Dan Porges