השיח ברשתות החברתיות הוא נושא שעולה לכותרות מעת לעת, בדרך כלל בהקשר למניעת הסתה, גבולות חופש הביטוי ופיקוח מדינתי על התכנים. כגוף החוקר לעומק את השיח בחברה הישראלית, החלטנו לבדוק את יחסה של החברה הישראלית לרשתות החברתיות, הן ככלי להבעת דעות, הן ככלי לצריכת חדשות והן ככלי לעיצוב השיח הישראלי.

הסקר נערך בליווי אקדמי של ד"ר עו"ד גלעד וינר, מנהל הקונגרס הישראלי, ובליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים. המדגם נערך בחודש נובמבר 2022 בקרב 629 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט. עבור המדגם היהודי (519 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±4.3% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (110 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±9.34% בהסתברות של 95%. עבור המדגם המשולב (629 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.91% בהסתברות של 95%.

חוששים להתבטא ברשת? אתם לא לבד

האם השיח ברשתות החברתיות חשוב ומשפיע? הישראלים בהחלט מייחסים לרשתות כוח רב. כך, למשל, 79% מהמשיבים סבורים שלרשתות החברתיות יש השפעה משמעותית על דעת קהל בנושאים ציבוריים השנויים במחלוקת, ו-72% סבורים שלרשתות החברתיות יש השפעה משמעותית על הבחירות בישראל. כלומר – למרחב השיח ברשתות החברתיות יש משמעות רבה מבחינת השיח שלנו על הדברים הכי חשובים במדינה.

במילים אחרות, הרשתות החברתיות אכן הפכו להיות היום כיכר העיר החדשה, שבה מתקיים השיח הציבורי. נתון זה אף מתכתב עם נתונים מסקר שערכנו בעבר ולפיו הציבור הישראלי מגדיר את הרשתות החברתיות כמקור המרכזי שבו הוא צורך חדשות (35%), אף יותר מאתרי חדשות עצמם (33%).

האם כיכר העיר החדשה משקפת את מגוון הדעות הישראלי? בדקנו מיהם אלה שבפועל משמיעים את דעותיהם בכיכר העיר החדשה, כששאלנו באיזה מרחב מרגישים המשיבים בנוח לבטא את עמדותיהם בנושאים של פוליטיקה, דת וחברה.

כפי שאפשר לראות, הישראלים מרגישים הכי בנוח להתבטא בקרב המשפחה הקרובה (82%), עם חברים (77%), או בקרב המשפחה המורחבת (67%). ככל שהמעגל החברתי מתרחק, הנכונות להביע דעות יורדת: הרבה פחות ישראלים מרגישים בנוח להתבטא בנושאים פוליטיים וחברתיים במקום העבודה (55%), והכי מעט – ברשתות החברתיות (47%) ובתגוביות (טוקבק) באינטרנט (43%). המשמעות ברורה: פחות ממחצית מהישראלים מרגישים שכיכר העיר החדשה, הרשתות החברתיות, היא מקום שמתאים להשמעת דעותיהם.

תובנה נוספת מתגלה כשמנתחים את התשובות לשאלה זו דרך פילוח לאומי. מהנתונים מתגלה פער משמעותי בין האוכלוסייה היהודית לבין זו הערבית, שמרגישה פחות בנוח לבטא את עמדותיה הפוליטיות בכל מסגרת ובייחוד ברשתות החברתיות. כך, למשל, כאשר מדובר על מקום העבודה 58% מהיהודים מרגישים בנוח לשתף את עמדותיהם הפוליטיות אך רק 46% מהערבים מרגישים בנוח לעשות זאת. ברשתות החברתיות הפער חריף אף יותר: 54% מהיהודים מרגישים בנוח לשתף את דעותיהם הפוליטיות לעומת 30% מהערבים בלבד. כלומר – כיכר העיר אינה מקום שבו רוב ערביי ישראל מרגישים בנוח לשתף את דעותיהם.

ומה עם הרוב הדומם? הוא שומר בבטן את דעותיו

האם העובדה שישראלים רבים מרגישים לא בנוח להתבטא ברשתות החברתיות גורמת להם להימנע מהבעת דעות בנושאים פוליטיים, דתיים וחברתיים על אף שיש להם מה לומר בנושא? מתברר שהתשובה לשאלה זו היא מובהקת. רוב ברור של הישראלים (79%) השיבו שהם נמנעים בפועל מהבעת דעה ברשתות החברתיות בנושא מחלוקת, בין אם הם נמנעים מכך לחלוטין (19%) לעיתים קרובות (26%), לפעמים (23%) או לעיתים רחוקות (11%).

השתיקה ברשתות משמעותית אף יותר כאשר מפלחים את התשובה לפי זיהוי אידיאולוגי של ימין, מרכז ושמאל. כך, למשל, המשיבים המזהים עצמם כמרכז פוליטי נמנעים מלהביע דעה (88%) יותר מאלה המזוהים עם השמאל (81%) והימין (64%). כלומר, רק 9% מהמזוהים עם המרכז משתתפים בשיח, בהשוואה ל-27% מהמזוהים עם הימין ו-24% מהמזוהים עם השמאל. כך או אחרת, העובדה שרק 18% מהישראלים אינם נמנעים כלל מהבעת דעה ברשתות החברתיות מספרת לנו הרבה על השיח ברשתות, ועד כמה הוא משקף את דעת הרוב, שבמקרה הזה הוא אכן דומם.

בוחרים את המחלוקות, יוקר המחיה בראש

בדקנו בקרב אלה שכן מתבטאים ברשתות החברתיות, לפחות מעת לעת, מהם הנושאים שהם בחרו להתבטא בהם. מתברר ששלוש המחלוקות שמביאות את הישראלים להבעת עמדה הן יוקר המחיה והכלכלה (42%), יחסים בין יהודים וערבים בישראל דוגמת חוק הלאום, שוויון זכויות, פשיעה וכדומה (40%), ומחלוקות הנוגעות לסכסוך הישראלי–פלסטיני (38%). אחריהן היו גם סוגיות דת ומדינה במרחב הציבורי (שבת, חמץ, תשעה באב וכדומה) והיחס לבנימין נתניהו (35%). המחלוקות שעליהן הישראלים בוחרים להתבטא פחות ברשת הן מחלוקות הנוגעות לשסע העדתי (כגון מזרחים ואשכנזים, יוצאי אתיופיה, דוברי רוסית וכד') – ומחלוקות הנוגעות לקהילת הלהט"ב והיחס אליה (26% לשתיהן).

מנתון זה אפשר להסיק מסקנות שונות. כך, למשל, העובדה שיוקר המחיה הגיע למקום הראשון, יכולה ללמד שני דברים: האחד, זהו נושא שכואב לישראלים מספיק כדי שיביעו בו דעה גם אם הדבר יעורר אי נוחות. השני, שהישראלים מרגישים בנוח לשתף דעות בנושא כמו יוקר המחיה כיוון שהוא פחות מזוהה פוליטית, ואולי מעורר שיח בוטה פחות ברשתות החברתיות.

הימנעות מהבעת דעות ברשתות: הפספוס גדול

האם העובדה שישראלים רבים נמנעים מלהביע את דעותיהם ברשתות החברתיות בנושאים במחלוקת היא משמעותית? במילים אחרות: האם מלכתחילה יש חשיבות לגיוון דעות ברשתות החברתיות?

התשובה חד משמעית. 69% מהישראלים סבורים שהרשתות החברתיות נותנות במה לקולות פוליטיים שלא נשמעים בתקשורת הישראלית הממוסדת. יותר מכך, 67% מהמשיבים העידו שבעקבות דיון ברשת חברתית הם קיבלו זווית ראייה נוספת על נושא שנמצא במחלוקת ציבורית, ו-53% מהמשיבים הסכימו עם האמירה שבעזרת הרשתות החברתיות הם נחשפו לדעות שונות משלהם, שבעולם האמיתי הם לא היו פוגשים.

התמונה העולה מורכבת: מחד גיסא, השיח ברשתות החברתיות אינו מזמין את כל החלקים בחברה הישראלית להשמיע את דעותיהם בסוגיות במחלוקת. מאידך גיסא, אילו אותם קולות כן היו נשמעים, היה להם פוטנציאל להפוך את הדיון למעמיק ופורה יותר, כזה שיכול להוביל לבניית הסכמות. ההתנגשות כאן היא בין שני עקרונות חשובים: חופש הביטוי מצד אחד, ומניעת הסתה ושיח פוגעני מנגד.

מי אחראי יותר לשיח הפוגעני ברשתות החברתיות, הימין או השמאל? 37% מכלל הישראלים חושבים שהאחריות מוטלת על שניהם במידה שווה, 36% מטילים את האחריות דווקא על אלו המזוהים עם הימין, לעומת 17% בלבד שמטילים את האחריות על השיח הפוגעני על השמאל.

אבל כשמתבוננים על התוצאות בפילוח אידיאולוגי מקבלים מצב של התנצחות הדדית: 45% מהמזוהים עם הימין חושבים שהאחריות על השיח מוטלת על שני הצדדים בצורה שווה ו-42% מהימין חושבים שהאחריות על השיח הפוגעני ברשתות מוטלת על השמאל. לעומת זאת, רק 20% מהמזוהים עם השמאל סבורים שהאחריות מוטלת על שני הצדדים בצורה שווה, לעומת 72% שהשיבו שהאחריות מוטלת על המזוהים עם הימין. אבל התשובה שמספרת את תפיסת העולם ההפוכה של שני הצדדים מתגלה כאשר בוחנים עד כמה כל צד לוקח אחריות על החלק שלו בשיח הפוגעני ברשתות: הימין – 6% והשמאל – 0%. כלומר, כל צד לא לוקח אחריות ישירה ובלעדית על שיח הפוגעני.

מי נחסם יותר ברשתות החברתיות – אנשים המזדהים כימין או דווקא כשמאל? מכיוון שהרשתות החברתיות מגבילות את החשיפה לנתונים על המשתמשים ועל נסיבות החסימה, בדקנו את הנושא בשאלה ישירה למשתמשים: שאלנו את המשיבים לסקר אם בפועל הם נחסמו, ואז בחנו את התשובות לפי פילוח אידיאולוגי. רוב המשיבים (70%) אמרו שהם מעולם לא נחסמו. אבל בפילוח אידיאולוגי, מבין אלו שהשיבו שכן, 29% מהמזוהים עם הימין מעידים שנחסמו ברשת חברתית לפחות פעם אחת, לעומת רק 18% מהמרכז ו-16% מהשמאל. ומה בנוגע למי שנחסמו יותר מפעם אחת? מהסקר עולה כי 17% מאנשי הימין לעומת 8% מאנשי השמאל דיווחו כי הם נחסמו כמה פעמים.

את הנתונים הללו אפשר להסביר בכמה וכמה אופנים, אך מה שאנחנו לוקחים מהתמונה המשתקפת הוא שיש בפנינו עוד הוכחה לקיומו של שוק דעות לא מאוזן מספיק ברשתות החברתיות.

הסתה לאלימות – לא! שיימינג? אולי…

כיצד סבור הציבור שיש לאזן בין הצורך לאפשר חופש ביטוי ברשתות החברתיות, ולהשמיע קולות שלא היו נשמעים לולא הרשתות, לבין הצורך למנוע הסתה ואלימות? שאלנו את המשיבים על מידת הסכמתם עם היגדים הקשורים למתח הזה.

הנתון המובהק ביותר הוא זה: 91% מהישראלים חושבים שראוי להגביל את חופש הביטוי כשמדובר בהסתה ישירה לאלימות. דרג אחד מתחת, המצדיק פגיעה בחופש הביטוי – 78% מהישראלים סבורים שראוי להגביל הפצה של שקרים ודיסאינפורמציה (פייק ניוז), ובצמוד אליו – הגבלת השיח של חרמות וקבוצות שנאה עם 74%. מה בנוגע להגבלת שיימינג ברשת? תלוי אם הוא מוצדק או לא. אם הוא אינו מוצדק 61% מהישראלים סבורים שיש להגביל אותו, ואם הוא מוצדק – רק 34% חושבים שיש להגביל אותו.

מי מייצר יותר פייק-ניוז ברשתות החברתיות?

תלוי את מי אתם שואלים. 32% מכלל הציבור חושב שאלו המזוהים עם הימין מפיצים יותר דיסאינפורמציה, 22% מהציבור סבור שהשמאל מפיץ יותר חדשות-כזב וכמעט 30% סבורים ששניהם מפיצים במידה שווה. איך השאלה הזו נראית בפילוח אידיאולוגי? 70% מהשמאל סבור שהימין מפיץ יותר פייק ניוז, אבל כששואלים את הימין מקבלים תמונה מורכבת יותר: כמחצית מהימין סבורים שהשמאל מייצר יותר פייק-ניוז, 33% מהימין סבורים ששני הצדדים מייצרים פייק-ניוז בצורה שווה ורק 5% לוקחים אחריות ואומרים שהימין הוא זה שמייצר יותר פייק-ניוז. כלומר, גם כאן נראה שיש יותר מדי התנצחויות הדדיות ופחות מדי נטילת אחריות.

אבל בישראל, כמו בישראל, יש ימי שגרה ויש לא מעט תקופות המוגדרות על פי המתח הביטחוני. בתקופות הללו, הישראלים מתכנסים תחת דגל הביטחון וסבורים שיש להגביל יותר את השיח ברשתות. כך, כמחצית (49%) מהישראלים סבורים שבזמן של מתיחות ביטחונית קיימת הצדקה להגביל את תפוצת המידע ברשתות החברתיות. אבל בהסתכלות מעמיקה על פילוח של השאלה בחלוקה אידיאולוגית אנו רואים שבעוד 56% מהימין ו-52% מהמרכז רואים הצדקה להגביל את תפוצת המידע ברשתות בזמן מתיחות ביטחונית, רק 24% מהשמאל סבורים כך.

האחריות על השיח מוטלת על כל אחד ואחת

91% מהישראלים היו רוצים שהשיח ברשתות החברתיות יהיה מכבד יותר, בזמן שרק 9% מהישראלים פחות הסכימו עם ההיגד הזה, אבל היכן הרצון לשיח מכבד פוגש את המציאות המורכבת בשטח?

במילים אחרות, על מי מוטלת האחריות לשינוי השיח ברשתות החברתיות? על המדינה? על החברות המפעילות את הרשתות החברתיות? ואולי על כל אחד מאיתנו? 47% מהמשיבים סבורים שהאחריות נחלקת בין כל הגורמים האלה. הנתון המעניין הוא ש-34% מהישראלים סבורים שהאחריות לשינוי השיח מוטלת על כל אדם ואדם, זאת בהשוואה ל-12% שמטילים את האחריות על החברות המפעילות את הרשתות, ו-7% בלבד על המדינה. אנחנו לא יכולים להסכים יותר: יש הרבה גורמים בחברה הישראלית שיכולים לפעול משפטית ורגולטורית בנושא, אך בסופו של דבר, זה בידיים שלנו.

אז מה אפשר לעשות בפועל כדי לנצל את כוחן החיובי של הרשתות החברתיות תוך צמצום החסרונות שלהן? 88% מהמשיבים סבורים שמהלך של גיבוש גבולות התנסחות ברשת, בשיתוף רחב של כל חלקי החברה הישראלית, הוא מהלך ראוי, ו-84% השיבו שלדעתם מהלך כזה יכול לשפר בפועל את השיח ברשתות החברתיות.

לקיחת האחריות הפרטנית אינה מורידה, כמובן, מאחריות הגופים האחרים. פתרון לפיקוח חיצוני על הרשתות החברתיות, שיכול להיות מיושם במקביל, הוא מינוי של גוף חיצוני שאינו תלוי כלכלית ברשתות החברתיות, שיפקח על אמצעי ניטור השיח וחסימת המשתמשים של רשתות אלה, כדי למנוע הטיות פוליטיות. 48% מהישראלים סבורים שיש צורך בהקמתו של גוף כזה.

סיכום

"ממצאי המשאל מעידים כי לרשתות החברתיות יש תפקיד חשוב בדמוקרטיה הישראלית, גם בעיצוב השיח וגם בכניסתם של שחקנים נוספים לשוק הדעות ששומעים בכיכר העיר הווירטואלית", מסכם ד"ר עו"ד גלעד וינר, מנהל הקונגרס הישראלי. "עם זאת, הישראלים מבינים שהכניסה לזירת הרשתות החברתיות יכולה להיות מלווה בפוגענות ובהסתה, בדיסאינפורמציה ולעיתים אף לעודד אלימות. הבנת הפוטנציאל הגלום ברשתות החברתיות הובילה אותנו לצאת למהלך. כפי שעולה מהמשאל, הישראלים מייחסים חשיבות ולא מעט השפעה לרשתות החברתיות על המציאות. מצד אחד הם מעידים על עצמם שהשיח ברשתות החברתיות חושף אותם לדעות אחרות שאולי לא היו נחשפים אליהן ללא הרשתות, ושהשיח הזה אף מאפשר לקולות שלא נשמעים בתקשורת הממוסדת להשמיע דברים, כמו גם שהשיח הזה בפועל נותן להם זווית ראייה חדשה על סוגיות במחלוקת. מנגד, מחצית מהישראלים לא מרגישים בנוח לשתף את דעותיהם ברשתות החברתיות, בדגש על ערבים ומצביעי מרכז, שמהווים את הרוב הדומם. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים של הקונגרס הישראלי על כך שהקול שהכי בולט בהיעדרו בשיח הישראלי הוא הקול המתון של "השבט השלישי", השבט שנמצא באמצע בכל היבט זהותי, זה שבוחר את הצד המתון בכל השסעים ומהחלוקות. זה הקול שחסר גם בשיח המגוון ברשתות החברתיות".

כשאנו רואים את הנתונים הללו, אנחנו לא יכולים להישאר אדישים והחלטנו להרים את הכפפה. בימים אלה אנו בונים קבוצות דיון של כל חלקי החברה הישראלית, לצורך ניסוח אמנה לניהול השיח ברשתות החברתיות. אנו מזמינים אתכם להצטרף למעל 13,000 חברים בקהילת מועצת העם מכל סוגי המגזרים בישראל, המקיימים שיח אחר, נפגשים, מדברים, מסיירים ומציעים פתרונות משותפים למחלוקות בישראל, ולהתחיל להשפיע בפועל על השיח הציבורי בישראל גם במרחב הדיגיטלי.