חיים גורן, נושא דברים באירוע בסוכות

המושג "מדינת תל אביב" משקף את האופן שבו היא נתפסת בציבור הישראלי: עיר חילונית, ליברלית ומעט מנותקת מההוויה הישראלית. העובדות, לעומת זאת, משקפות מציאות אחרת. כך, למשל, תל אביב היא שיאנית קליטת העלייה בישראל, זה חמש שנים ברציפות. נוסף על כך, כ-30% מתושבי תל אביב הם חרדים, דתיים, מסורתיים וערבים. והינה עוד עובדה שאולי תפתיע אתכם: סגן ראש עיריית תל אביב הוא דתי חובש כיפה סרוגה, שגדל בקרני שומרון.

מקרני שומרון לתל אביב: "עם הזמן התאהבתי בעיר"

בחג הסוכות האחרון התקיים בתל אביב אירוע של הקונגרס הישראלי בשיתוף עיריית תל אביב, שאותו ליווה מקרוב סגן ראש העיר, מר חיים גורן. האירוע, שכלל בית קפה "פופ אפ" לקיום דיון על נושאים במחלוקת, נעשה ביוזמת "מועצת ההסכמות" של הקונגרס הישראלי בתל אביב. מועצות אלה מורכבות מתושבים חרדים, דתיים וחילוניים שביחד בונים הסכמות לחיים משותפים בתל אביב, והן פועלות בניהולם של שני מובילים, חרדי וחילוני: חיים יעקב רוזנר ואייל אקרמן, שהוא גם חבר מועצת העיר. האירוע, שבו השתתפו מאות מתושבי תל אביב, הידק את השותפות בין הקונגרס הישראלי לבין העירייה, ומכאן הריאיון עם סגן ראש העיר.

חיים, ספר לנו קצת על הרקע האישי שלך. איך הגעת לגור בתל אביב?

גדלתי בקרני שומרון, אבל התחתנתי עם תל אביבית, שגם למדה אז באוניברסיטת תל אביב. החלטנו לגור בתל אביב, לפחות באופן זמני, ובחרנו בשכונת שפירא בדרום העיר כי שמענו שהאווירה שם משלבת תל-אביביות עם משפחתיות וקהילתיות. המעבר מיישוב קהילתי קטן והומוגני לעיר הגדולה היה חד עבורי, אבל עם הזמן התאהבתי בשכונה ובעיר, והחלטנו שאנחנו נשארים לגדל כאן את הילדים.

כמי שהגיע מקרני שומרון, לא חשת זר כשעברת לתל אביב?

בניגוד לדימוי, תל אביב היא עיר הטרוגנית. נתוני הבחירות האחרונות מדגימים זאת היטב, שכן הם מראים שיש בתל אביב לא מעט מצביעי ליכוד והציונות הדתית. יש בעיר גם 5% ערבים, והמון עולים חדשים. בעיניי, ההטרוגניות הזו חשובה מאוד, במיוחד בתל אביב.

למה חשוב שיהיו דתיים בעיר? תשאלו את אוסישקין

למה בעצם חשוב שיהיו דתיים בעיר?

בקדנציה הקודמת שלי שיתפתי פעולה בנושאים חברתיים עם גבי לסקי, מזכ"לית שלום עכשיו לשעבר, שהייתה חברת מועצה בתל אביב מטעם סיעת מרצ. באחת ההזדמנויות היא שאלה אותי בחצי חיוך: "בתכלס, למה הייתם צריכים לבוא לגור בתל אביב? לא יכולתם להשאיר לנו עיר אחת?" אני מוצא את התשובה לאמירה הזו אצל מנחם אוסישקין: "ירושלים תישאר לעולם המרכז המדיני והרוחני של כל ארצנו וכל העם היהודי, ותל אביב תהיה המרכז הכלכלי והכספי של כל היישוב, ושתי הערים האלה יחלקו ביניהן את התפקידים כמו וושינגטון וניו יורק, כמו רומא ומילאנו." מה שאומר כאן אוסישקין זה שתל אביב היא לא עוד עיר בישראל. יש לה תפקיד מיוחד שנוגע לכל הישראלים.

איזה תפקיד מיוחד יש לתל אביב?

ראשית, תל אביב היום היא הקטר החברתי-כלכלי שמוביל את המדינה. כאן נמצא נתח גדול במיוחד של חברות הייטק, מוסדות פיננסיים, וגופים גדולים מהמגזר העסקי. נוסף על כך, תל אביב היא חלק ממטרופולין גדול יותר של גוש דן, והתחבורה הציבורית אל תל אביב מחברת אליה הרבה קהלים נוספים. ומעל הכול: כמו שירושלים היא הבירה המדינית, לתל אביב יש תפקיד סימבולי – היא הבירה התרבותית של המדינה, והיא חשובה לישראלים רבים שכלל לא גרים בה אך מגיעים אליה כדי לצרוך תרבות. לכן, יש חשיבות עצומה עבור כולנו שתל אביב תהיה חלק אינטגרלי ממדינת ישראל, ואם צובעים אותה בצבע אחיד, הדימוי שלה כ"מדינת תל אביב" והקשר שלה עם תושבי שאר המדינה נפגע.

מצעד הגאווה בתל אביב
תל אביב – רוב מובהק, אבל גם מיעוטים

ההטרוגניות מגיעה עם חשבון בצידה: מתח דתי. איפה המתח הזה פוגש אותך ואת העירייה?

אנחנו רואים את זה משני הצדדים. מצד אחד, למשל, הפרויקט העירוני של תחבורה ציבורית בשבת מייצר מתח והתנגדות. מצד שני, ארגון "ישראל חופשית" מגיש עתירה נגד עיריית תל אביב על כך שהעירייה קיימה כמה אירועים בודדים בהפרדה מגדרית עבור הציבור החרדי, שאלה הם האירועים היחידים שהם יכולים להשתתף בהם.

מהו בעיניך תפקידה של העירייה במקרים כאלה?

בעיניי, התפקיד שלי הוא לייצר איזון. ברור לי שהוא לא יהיה שוויוני לחלוטין, כי יש פה רוב מסוים. 70% מהתושבים בעיר מגדירים את עצמם חילונים לגמרי, אפילו לא מסורתיים. זה בסדר שלעיר יש אופי מסוים, אבל צריכים גם לזכור ש-30% מהאוכלוסייה בתל אביב היא בעלת אופי אחר, ומדובר כאן בכמעט 150,000 איש. אני מאמין שאפשר לייצר איזונים גם בעיר בעלת אופי מובהק, כאלה שיאפשרו להתחשב במיעוטים. הדרך לעשות זאת היא קודם כול באמצעות שיח בין התושבים עצמם.

מועצת ההסכמות של הקונגרס הישראלי: מודל שיש לחזק

שיח כזה נעשה בתל אביב במסגרת פעילות מועצת הסכמות של הקונגרס הישראלי. מה דעתך על הפעילות הזו?

צריך לחזק את המודל של מועצות ההסכמה, כדי לקרב את התושבים כמה שאפשר. ברמה העקרונית אני חושב שיוזמות מהסוג הזה יכולות לעזור לנו לא רק לפתח שיח בנושאים טעונים ונפיצים, אלא גם להגיע להחלטות פרקטיות. בשיחות שלי עם ד"ר גלעד וינר, מנהל הקונגרס הישראלי, עלה הנושא של בחירות למועצות המקומיות, שמוביל להתבטאויות קיצוניות ומעמיק את השסעים. מועצת ההסכמה בתל אביב עוסקת בנושא זה ואני אישית הייתי מאוד רוצה להוביל תהליך שמפחית את ההתבטאויות הקיצוניות בבחירות העירוניות.

אירוע סוכות - 'מועצת ההסכמות' בתל אביב של הקונגרס הישראלי
בונים הסכמות בתל אביב. צילום: עודד אנטמן

כסגן ראש העיר הדתי הראשון מזה 30 שנה, יש עליך לחץ מצד האוכלוסייה הדתית בעיר?

בטח. אנשים פונים המון. אבל שים לב, שכשאתה אומר "האוכלוסייה הדתית בעיר", אתה מדבר על אוכלוסייה בגוונים שונים. אתן לך דוגמה: אנחנו הובלנו מהלך בהרבה מאוד מאמץ בקשר לישיבה התיכונית בעיר, הישיבה לאומנויות ולמדעים בר-אילן, והשנה נפתחו בה שלוש כיתות ז': אחת בגוון יותר פלורליסטי, אחת לציבור שנחשב מיינסטרים דתי-לאומי, ואחת תורנית יותר, וכולם מקבלים את המענה שהם צריכים ואת המקום שלהם. בעיניי זה סמלי שדווקא בתל אביב הצלחנו לגרום לשיתוף הפעולה הזה. גם מבחינה פוליטית זה ככה. אני מייצג את כל האוכלוסייה הדתית מכל קצוות הקשת, כי כולם מבינים שאו שיש נציג אחד לכולם, או שאין בכלל. זה יתרון, אבל זה גם דורש ג'אגלינג, ומאמץ לתת את המענה הנכון לכל אחד.

הציבור רואה בך כתובת לפתרון בעיות. איך אתה רואה את התפקיד שלך?

בעיניי התפקיד שלי הוא כפול: קודם כול, לתת לקהילה הדתית-מסורתית בעיר את המענה בנושאים של חינוך ותרבות, כדי שאנשים מהאוכלוסייה הזו יוכלו לגור בתל אביב ולהרגיש שהעיר נותנת להם את כל השירותים שהם צריכים. נוסף על כך, התפקיד שלי הוא לייצג את הקהילה הזו ולייצר שיח עם הרוב החילוני, שיוביל להתחשבות.

תוכל לתת דוגמה?

כן. למשל קיבלתי הרבה פניות בנושא של התחבורה הציבורית בשבת, ואנשים ששאלו למה אני לא מתפטר במחאה. הייתי יכול להתפטר ולעשות מזה כותרות, אבל זה לא היה משנה משהו בפועל במקום זה, באתי והצגתי את ההתנגדות שלי לפרויקט הזה, אך גם הצפתי בעיות קונקרטיות עם המסלולים שתוכננו ופעלתי לכך שלא יעברו באזורים שבהם אוכלוסייה מסורתית או הרבה בתי כנסת. כשהצפנו בעיות ספציפיות, הייתה התחשבות ונעשו התאמות.

איך אתה רואה את העתיד של תל אביב מהפן המסורתי-דתי? בית הכנסת הגדול, למשל, יחזור להיות מה שהוא היה בעתיד?

כיוון שאני עוקב אחרי התפתחות גני הילדים בעיר, אני רואה שיש מגמה של דתיים לאומיים שמגיעים לגור בעיר. אבל אני לא חושב שבית הכנסת הגדול יחזור להכיל 1,000 מתפללים דתיים בכל שבת. אי אפשר לחזור אחורה בזמן, ואני גם לא חושב שזו חשיבה נכונה. העולם מתקדם, ודברים כמו דמוגרפיה משתנים, וזה בסדר. עם זאת, אני כן צופה לבית הכנסת הגדול תפקיד מאוד חשוב בחיים התל אביביים: לראשונה מאז שהוא הוקם, הוא עובר שיפוץ יסודי. בעוד משהו כמו שלוש שנים הוא ייפתח מחדש בצורה שראויה לשמו – בית הכנסת הגדול של תל אביב יפו. נוסף לתפילות שיתקיימו בו, אנחנו מתכננים גם מרכז מבקרים שיספר את הסיפור של המבנה ושל התרבות היהודית בתל אביב. נקיים בו גם אירועים עירוניים רשמיים, כמו תפילת יום העצמאות. ביום העצמאות הראשון של מדינת הישראל הגיע דוד בן-גוריון להתפלל בו, ואנחנו רוצים לייצר לאירוע הזה המשכיות.

לסיום, כמי שמצליח ליצור שיתופי פעולה בין דתיים לחילונים – תן לנו תובנה בנושא.

כשאני נכנסתי לעירייה בפעם הראשונה, מאוד חששתי שיראו אותי כסטיגמה – מתנחל שבא לתל אביב, עם הכיפה הסרוגה והציציות בחוץ. למדתי פה שכשבאים בגובה העיניים, ומנהלים שיח מכבד שבו כל אחד עומד על הזהות שלו אבל גם מקבל את זו של האחר, ולא באים בצורה לעומתית, קל יותר למצוא את הדרך לחיות יחד. אפשר לייצר קשרים עם אנשים באג'נדות מאוד שונות. אם שני הצדדים באמת רוצים לעשות טוב – אפשר עם הכלים הנכונים להגיע ל-80-90% הסכמות.

קרדיט תמונה ראשית: עודד אנטמן

שיתוף ושליחה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
לוגו

עוד במגזין

לוגו

לקהילת "מועצת העם" כבר הצטרפת?

אם מעניין לך פה וחשוב לך שהשיח הישראלי יהפוך להיות שיח של הסכמות, אנחנו רוצים אותך במועצת העם.

איך מצטרפים לפעילויות, לסיורים ולהרצאות?

דילוג לתוכן