יצא לכם לבקר בחריש? רבים מאיתנו נוסעים על כביש 6 בסמוך למחלף עירון, ומסתפקים בהצצה לעבר בנייניה החדשים של העיר חריש, המונה כיום כבר מעל 33,000 תושבים. אנחנו מזמינים אתכם לרדת במחלף, ולהיכנס אל העיר. תגלו עיר שוקקת חיים, משובצת בפארקים טובלים בירק ובתושבים מכל רחבי החברה הישראלית. המגוון האנושי מוליד רגעים יפים, בצד מחלוקות, וכאן נכנס לתמונה שיתוף פעולה ייחודי בין עיריית חריש והעומד בראשה, לבין הקונגרס הישראלי, האמון על בניית הסכמות חברתיות.
כדי להבין מה מייחד את חריש, האתגרים וההזדמנויות שמולידים החיים המשותפים של מגוון אנושי כה רחב בעיר, ישבנו עם ראש העירייה, מר יצחק קשת, לשיחה על הנעשה בעיר, על מועצות ההסכמה של הקונגרס הישראלי הפועלות בשיתוף פעולה הדוק עם העירייה, ועל ההזדמנויות הייחודיות והבשורה שיכולה לצאת מחריש לכל ישראל.
חריש: "המגוון הדמוגרפי מצריך מהתושבים להתמודד עם האתגרים"
יצחק קשת עומד בראש עיריית חריש זה כתשע שנים. אפשר לומר שקשת מגלם בעצמו את המגוון האנושי בעיר: הוא נולד בבת ים למשפחה חילונית, אך לאחר השירות בצה"ל החל בתהליך של חזרה בתשובה. בהכשרתו הוא הנדסאי תוכנה וסיים לא מזמן תואר שני במנהל עסקים, אבל מעיד על עצמו שתמיד נמשך לתפקידי הנהגה ועשייה ציבורית – מה שהוביל אותו בסופו של דבר לראשות העירייה בעיר הצפונית, כבר קדנציה שנייה ברציפות.
לכאורה, עיר היא עיר. האם יש משהו מהותי שמייחד את חריש?
תראה, עוד לפני שנדבר על הנוף הדמוגרפי הייחודי של חריש, צריך להבין שבשונה מערים אחרות, חריש היא עיר שגדלה בקצב המהיר ביותר בישראל. מגיעות לפה אוכלוסיות מכל רחבי הארץ – בבת אחת., אין שכונות סגורות וחרדי, חילוני, דתי ומסורתי יכולים לגור באותו בניין מגורים.
וזה, מן הסתם, יוצר גם חיכוכים, לא?
אכן, המגוון הדמוגרפי מצריך מהתושבים להתמודד עם האתגרים שעלולים לצוץ בגלל הבדלים בהשקפות עולם. אך בשונה ממה שאוהבים לפעמים לצייר בתקשורת או ברשתות, התושבים עושים מאמץ גדול שזה יצליח. אתה יודע למה? בגלל דבר נוסף שמייחד את העיר – זה שכולם חדשים. אין דבר כזה תושבים ותיקים ותושבים חדשים. התושבים מגיעים לפה, בדרך כלל, בלי משפחה ובלי חברים. האדם הוא יצור חברתי, הוא מחפש את הקהילה, ונוצרת תופעה מיוחדת – קהילות מעורבות קמות עם כוונה לחיות יחד.
בוא נדבר תכלס, לא עדיף להפריד? לעשות עיר לחרדים ועיר לחילונים?
הדבר הכי קל זה להקים גדרות, אבל זה ממש לא אומר שזה הדבר הנכון. אני חייב לומר, לאחר שעקבתי אחרי אזורים שונים בארץ שמתאפיינים בהומוגניות בקרב התושבים, שמתפתחת לעיתים תופעה שלילית שבה הרוב משליט את דעתו על המיעוט. בעיר מעורבת, כשיש קצת מכל דבר, זה מכניס את כולם לפרופורציות ומביא אותם למקום של הכלה והקשבה לציבור ששונה מהם.
אז עיר מעורבת בעיניך זה מודל שיש ליישם מלכתחילה, ולא בדיעבד?
בהחלט, וזה לא נותן מענה רק במישור המקומי. לנהל עיר כמו חריש זה אחד האתגרים הכי קשים. אתה כל הזמן עסוק בגישור בין צדדים שנמצאים במחלוקת. אבל אני אגיד לך משהו: זה האתגר החשוב ביותר שעומד לפתחה של החברה הישראלית היום – לכידות חברתית. כשאין לכידות, החברה מתפוררת מבפנים. זו השליחות של הדור שלנו, אין לנו ברירה ואין לנו ארץ אחרת. חריש יכולה להיות הבשורה לחברה הישראלית כולה.
מועצות ההסכמה: "בשלוש מילים – מפגש בלתי אמצעי"
אחת הדרכים שבהן מיישמת עיריית חריש את הרצון לבנות חיים משותפים היא בניית מועצות הסכמה בשיתוף הקונגרס הישראלי. בחריש מתקיימות השנה ארבע מועצות הסכמה כאלה, המובלות על ידי שני תושבי העיר: יעל עינהר, חברת הקיבוץ העירוני, והרב אברהם בן אסולין. המועצות השונות מורכבות מתושבים – נציגים בולטים של הקבוצות השונות המרכיבות את העיר – ובעזרת כלים גישוריים ונתונים מהשטח שמעניק הקונגרס הישראלי הן מקדמות שיח והסכמות במרחב העירוני. צוות המומחים של הקונגרס הישראלי עובד בצורה הדוקה עם הצוות המקצועי של העירייה, ודואג לכך שהאתגרים כמו גם הפתרונות שנדונים במסגרת פעילות מועצות ההסכמה – יקבלו מענה מהנהגת העיר.
איך נולד שיתוף הפעולה בין עיריית חריש לבין הקונגרס הישראלי?
זה מאוד פשוט. החיים המשותפים בחריש קרובים לליבי ולליבה של העירייה ושל התושבים. הקונגרס הישראלי הוא ארגון שחי את האג'נדה הזו של אחריות ציבורית, בניית הסכמות ושימוש בכלי גישור חברתיים, ואף יודע להוריד את כל זה לשטח, לעשייה אמיתית שעושה טוב. מה נפלא מחיבור כזה?
למה בעצם צריך ארבע מועצות הסכמה בעיר חריש?
שום קמפיין או פרסומת לא יכולים באמת להניע ולגרום לשינוי בתודעה בשטח. כדי לעשות שינוי, צריך להיפגש בצורה בלתי אמצעית. לדבר פנים אל פנים. זו הדרך היחידה לגרום לשינוי. במציאות של חריש, שבה כל אחד מגיע עם משקעים שנובעים מפוליטיקות של הרמה הארצית, הדרך היחידה לגרום לאנשים לחיות יחד היא להיפגש זה עם זה. ככה אתה מפרק התנגדויות, מלמד את האנשים להכיר אלה את אלה. זה בדיוק מה שקורה במועצות ההסכמה בעיר, הפועלות בשכונות שונות ובנושאים שונים ומאפשרות למפגש הבלתי אמצעי להתרחש.
וזה עובד? רואים את השינויים בשטח?
השאלה שלך לא נכונה.
תסביר.
התהליכים שנובעים ממועצות הסכמה הם תהליכים עמוקים, לא כאלה שאתה רואה מייד בעיניים. זה לא כפתור שאתה לוחץ עליו ורואה שינויים בזמן אמת, של תושבים שמשנים גישה ושל שינויים בתודעה הקולקטיבית העירונית בעקבות מפגשים. השינוי הבולט ביותר שבכל זאת מורגש באופן מיידי, הוא גם מאוד מרגש: מפלס החרדה מה"אחר" יורד. פתאום מפלס התלונות שמגיעות לעירייה על הצד השני – פוחת. זו ההוכחה שהמועצות עובדות – ומצליחות.
אבל בוא נודה על האמת, לפעמים לא הולך – לא הכול ורוד.
לא הכול ורוד, זה נכון. אבל זה לא צריך להפחיד אותנו. כמו שאמרתי קודם, להימנע מעימותים, לבנות גדרות לעשות הפרדה – זה קל. האם זה אומר שזה נכון? לדעתי ממש לא.
בתקופת הימים הנוראים התפרסם תיעוד ברשתות של עימות בין תושב חילוני לתושבים חרדים בעיר. איך מגשרים על דבר כזה?
שלוש מילים: מפגש בלתי אמצעי. במקרה שציינת, הצדדים הניצים נפגשו, ישבו ודיברו, הקשיבו זה לזה ואפילו הוציאו סרטון יחד. תראה, אני עד לכך שישנם גורמים שמתסיסים את השטח, על מנת לצבור הון פוליטי או הון ציבורי, אבל ברוב מוחלט של המקרים, המחלוקת מתפתחת מתוך כאב אמיתי ודאגה של אנשים לאיך שהחיים שלהם ייראו פה בעיר, וזה נותן בסיס טוב למפגש והידברות.
חריש עיר ההסכמות: לחיות יחד זו הדרך היחידה לחיות פה
במסגרת אירועי "הסכמות בסוכות", המקדמים שיח בין חלקי החברה השונים, התקיימו פעילויות לכל המשפחה בתל אביב, בירושלים ובסוכות הפרטיות של חברי מועצת העם. האירוע המסכם והמרכזי של אירועי הסכמות בסוכות התקיים בחריש, בשיתוף העירייה. היריד החגיגי לכל המשפחה כלל פעילויות הסובבות סביב נושא ההסכמות, החל מהצגות לקטנטנים בנושא הסכמות ועד למעגלי שיח על קפה ומאפה למבוגרים.
היה רגע מסוים באירוע המרכזי בחריש שריגש אותך?
מי שהיה באירועי סוכות של הקונגרס הישראלי ושל העירייה בסוכות היה יכול לראות את תושבי העיר, מכל הקשת הדתית, יושבים על כוס קפה ומדברים. יותר חשוב מזה, הם לא רק דיברו – הם גם הקשיבו. הנושאים על השולחן היו "נפיצים", לכאורה: שבת במרחב הציבורי, מסעדות וכשרות, צביון של אירועים עירוניים ועוד. אבל כשמגיעים להקשיב, לדבר ובעיקר להיפגש – מגלים שאפשר לדון בנושאים שמשפיעים ישירות על החיים של כולנו, וזה מרגש.
מה היו התגובות שקיבלת אחרי האירוע?
המטרה של האירוע הייתה בעצם לייצר חיבורים בין התושבים, וזה בדיוק מה שקרה. שמעתי תגובות מצוינות ומרגשות מהמשתתפים באירוע, ולא רק מהם – אלא מאנשים אחרים במעגל שני ושלישי למשתתפים ששמעו על האירוע ועל השפעתו החיובית על מרקם החיים בעיר.
האם אתה אופטימי לגבי המשימה הלא פשוטה של חיים משותפים בעיר?
אני אופטימי מטבעי ומאמין שהדברים יסתדרו ככה או ככה כי בסוף, חיים משותפים הם תהליך טבעי. השאלה היא כמה זמן זה ייקח וכמה פצעים יהיו בדרך. התפקיד שלנו בתפקידי ההנהגה הוא לקצר את הזמן ולדאוג למינימום נפגעים.
לסיום, איך אתה רואה את חריש בעוד עשר שנים?
בעוד עשר שנים חריש תהיה אחת הערים המובילות בישראל, עיר עם אוכלוסייה מעורבת, שתושביה למדו לחיות אלה עם אלה ולהכיל אלה את אלה. אני מאמין בכל ליבי שלחיות יחד – זו הדרך היחידה לחיות פה.
קרדיט תמונות: עודד אנטמן
