מקבץ שאלות נוסף במשאל עסק בתחושה כללית יותר של המשיבים: האם הם חשים שישראל דתית יותר, חילונית יותר או ללא שינוי ביחס לעבר?

פילוח התשובות לפי זהות דתית (חילוני, מסורתי, דתי-חרדי) ולפי זהות אידיאולוגית (ימין, שמאל, מרכז) מציף מספר נקודות למחשבה:

1. קיימים הבדלים דרמטיים בתפיסה של ישראל כדתית או כחילונית יותר, בהתאם לזהות הדתית ולזהות האידיאולוגית של הנשאלים.

2. זהות אידיאולוגית של "שמאל" משפיעה יותר על התפיסה של ישראל כדתית מאשר זהות דתית של "חילוני": 71% מאלו שהגדירו עצמם כשמאל תופסים את ישראל כדתית יותר, בהשוואה ל-64% מאלה שמגדירים את עצמם "חילוני".

3. המסורתיים הם הקבוצה הגדולה ביותר שהשיבה שישראל היא "אותו דבר", כלומר: לא דתית יותר ולא חילונית יותר: 35% מהמסורתיים השיבו תשובה זו.

4. זהות אידיאולוגית של "מרכז" קרובה יותר ל"לשמאל" בתפיסת ההדתה מאשר לזהות של "ימין", וקרובה יותר לזהות דתית של "חילוני" מאשר לשל "מסורתי".

5. אחד מכל חמישה חילונים סבור שישראל חילונית יותר כיום, ואחד מכל חמישה דתיים-חרדים חושב שישראל דתית יותר.

התובנה המרכזית:

המשאל מלמד כי התשובה לשאלה אם ישראל כיום דתית יותר או חילונית יותר היא סובייקטיבית ומושפעת עמוקות הן מזהות דתית והן מזהות אידיאולוגית. כדי לייצר שיח של הסכמות, כל צד חייב להבין שהצד שכנגד רואה את המציאות אחרת.

סיכום

התובנה המרכזית העולה ממשאל ההדתה היא שקיים פער תפיסתי של המציאות ושל העובדות, בהתאם לזהות האידיאולוגית או הדתית של הישראלים. בכל דיון החותר לבניית הסכמות בין הצדדים בנושא זה, יש לזכור שלא תמיד בסיס הדיון זהה, שכן המציאות עצמה נתפסת כשונה על ידי הצדדים.

המשמעות היא שבבואנו להגיע להסכמות ספציפיות הנוגעות ליהדות במרחב הציבורי או לתוכנית הלימודים בבתי הספר, עלינו לבסס קודם לכן תשתית בסיסית של תפיסת המציאות כהווייתה, תוך חידוד נקודת המבט של כל צד על תפיסת האחר את המציאות.

אלה היו גם חלק ממסקנות מועצת ההסכמות שלנו בנושא של יהדות במרחב הציבורי. במועצה עלה הצורך להגדיר באופן בסיסי "מהי זהות יהודית", בהתבסס על ערכי ליבה משותפים, ותוך מתן מרווח פרשנות לכל קבוצה בחברה, מעבר לזהות הבסיסית שהוגדרה.