החברה הישראלית מפולגת ומשוסעת סביב ארבעה נושאים מרכזיים: אמונה דתית, מוצא עדתי, שיוך לאומי ואידיאולוגיה פוליטית. כחלק מפעילות הקונגרס הישראלי, אנו עוסקים בבחינת ארבעת השסעים הללו, במטרה להבינם לעומק ומתוך כך לעסוק בגישור ובבניית הסכמות.
אחד הכלים המשמשים להבנת השסעים החברתיים הוא המשאלים החודשיים שאנו מקיימים סביב נושאים שונים. אירועי השנה החולפת, כמו משבר הקורונה והמשבר הפוליטי המתמשך, הלהיטו את הרוחות ודרדרו את השיח החברתי בין הימין והשמאל בישראל לתהומות חדשים. במטרה להבין את הפערים הקיימים בין המחנות האידיאולוגיים השונים בישראל, בחרנו לבדוק, בעזרת חברי מועצת העם של הקונגרס הישראלי, מהם הכאבים של הצדדים השונים לוויכוח האידיאולוגי בישראל, ואם כל צד מכיר את כאבי הצד שכנגד.
משאל הכאבים – השסע האידיאולוגי
המשאל התקיים בחודשים ספטמבר–אוקטובר 2020, במערכת הסקרים/משאלים של מועצת העם, והופץ ברשתות חברתיות ובמערכות גילוי תוכן. במשאל לקחו חלק יותר מ-1,000 משיבים אשר תשובותיהם פולחו לפי הדרך שבה הגדירו את מיקומם האידיאולוגי: ימין, מרכז ושמאל.
זה לא רק פוליטיקה: השמאל והימין מחזיקים בסט ערכים הפוך לחלוטין
המשיבים מכלל המחנות האידיאולוגיים התבקשו לדרג בסולם של 1 עד 7 עד כמה חשובים להם עשרה ערכים שונים הקשורים לממשל, חברה וכלכלה בישראל. כיוון שכל משיב יכול להזדהות עם כמה ערכים בו-זמנית, בדקנו כמה מהמשיבים סימנו את הערכים 6 ו-7 (מידת הסכמה גבוהה) עבור כל ערך.
ימין | שמאל | מרכז |
צביון יהודי למדינה | שלטון החוק | שלטון החוק |
איחוי שסעים בחברה | זכויות מיעוטים | צביון דמוקרטי |
שוק חופשי | צביון דמוקרטי למדינה | איחוי שסעים |
משילות | דאגה לחלשים | חירות הפרט |
צביון דמוקרטי למדינה | חירות הפרט | דאגה לחלשים |
שלטון החוק | סיום הסכסוך הפלסטיני | זכויות מיעוטים |
חירות הפרט | איחוי שסעים בחברה | שוק חופשי |
דאגה לחלשים | משילות | סיום הסכסוך |
זכויות מיעוטים | שוק חופשי | משילות |
סיום הסכסוך הפלסטיני | צביון יהודי למדינה | צביון יהודי |
בניתוח תוצאות המשאל, התגלתה תמונת ערכים חברתית מעניינת במיוחד: בעוד המשיבים המזוהים עם המרכז הציגו סט ערכים הקרוב מאוד לסט הערכים של המשיבים המזוהים עם השמאל, בין המשיבים הימנים והשמאלנים התקבלה פירמידת ערכים הפוכה לחלוטין – הערכים המדורגים באופן הגבוה ביותר בשמאל מדורגים באופן נמוך אצל המשיבים הימנים, וכך גם להפך.
פירמידת הערכים הזו משקפת את הבסיס להבנת השסע האידיאולוגי. בעוד קולות רבים מנסים להפחית מעומק הפולמוס האידיאולוגי וטוענים למידת הסכמה רחבה על הרבה מהערכים, המשאל מלמד כי הקושי לקיים דיאלוג בונה בין הימין והשמאל במדינת ישראל מבוסס בראש ובראשונה על השקפת עולם הפוכה: הערך העליון שאותו סימנו מצביעי הימין הוא צביון יהודי, בעוד מצביעי השמאל סימנו את שלטון החוק כערך העליון ביותר, ואת הצביון היהודי כערך הנמוך ביותר. כלומר, לא זאת בלבד שקיימת אי-הסכמה על אודות הערך העליון ביותר, אלא קיים יחס הפוך לגמרי בנוגע לאותם ערכים. יחס דומה אפשר לראות גם לגבי ערכים כמו משילות ושוק חופשי: בעוד הימין מדרג את הערכים הללו גבוה בסולם הערכים שלו, השמאל מדרג את הערכים האלו במקומות נמוכים מאוד בסולם הערכי. במובן זה, המשאל מתכתב עם טענתו של ד"ר יובל לוין, שלפיה השסע האידיאולוגי מחזיק מאחוריו עמדות וערכים ברורים.
המסקנה שלנו היא שכדי לגשר על הפערים בין ימין לשמאל בישראל, על הצדדים קודם כול להבין שכל אחד מהם מחזיק סט ערכים שונה, ושלכל אחד מהם חשובים דברים אחרים.
כאבי המחנות האידיאולוגיים בחברה הישראלית
בהמשך המשאל, הצבנו בפני כל אחד מהמשיבים אמירות שנאמרות על כל אחד מהמחנות האידיאולוגיים ברשתות החברתיות ובמרחב הציבורי, וביקשנו מהם לדרג עד כמה כואבות להם אמירות המיוחסות למחנה האידיאולוגי שלהם עצמם, ומהן לדעתם האמירות שהכי מכאיבות ליריבים הפוליטיים שלהם.
מה הכי כואב לשמאל, ומה חושבים עליו המחנות האחרים?
מתוך 11 אמירות שונות המופנות במסגרת השיח החברתי כלפי שמאלנים, עלה כי ארבע האמירות המכאיבות ביותר הן "אנטישמים", "מאיימים על זהות המדינה", "בוגדים" ו"מנותקים מהפריפריה". המכנה המשותף לאמירות אלו הוא אי-הזדהות עם האינטרסים הלאומיים, ונראה כי מחנה השמאל בישראל כואב מאוד את ההאשמה הזו.
כפי שנראה בהמשך, המשיבים המזוהים עם השמאל לא הצליחו להעריך נכונה מה כואב לימנים, אך לעומתם – המשיבים הימנים הצליחו להעריך באופן די מדויק את הנקודות הכואבות של השמאל בישראל, למעט הנתק מהפריפריה, שאותו חשבו המשיבים הימנים לכאב פחות משמעותי ממה שהוא בפועל עבור המשיבים השמאלנים. ישנה הלימה מלאה בין דירוג הכאב המשמעותי ביותר והכאב הכי פחות משמעותי ע"י המשיבים השמאלנים עצמם וע"י המדרגים הימנים: הכאב שדורג במקום הראשון והמשמעותי ביותר הוא "אנטישמים", ואילו הכאב שדורג במקום ה-11 והנמוך ביותר הוא "יפי נפש".
מה הכי כואב לימין, ומה חושבים עליו המחנות האחרים?
מתוך 11 אמירות שונות המופנות במסגרת השיח החברתי כלפי הימין, עלה כי ארבע האמירות המכאיבות ביותר הן "לא אכפת להם משחיתות", "רצחו את רבין", "פחות מוסריים מהשמאל" ו"הורסים את הדמוקרטיה". המכנה המשותף לאמירות אלו הוא טענות הקשורות לחוסר מוסריות, ונראה כי מחנה הימין כואב מאוד את ההאשמה הזו.
בהערכת השמאל את כאבי הימין עולה שהשמאל לא מצליח להבין את הכאב הימני, שכן המשיבים שהגדירו עצמם כשמאל סברו שההאשמות הקשורות לחוסר מוסריות מכאיבות לימין בצורה הפחותה ביותר. לעומת זאת, מה שאנשי השמאל חושבים שהכי כואב לימנים הוא הכינוי "פרימיטיבים", אך בפועל דורגה אמירה זו ככאב האחרון ברשימת הכאבים הימנית. מגמה נוספת שעלתה בהשוואה בין הדירוגים מעידה על טעות גורפת בהערכת עוצמת הכאב: המשיבים מהשמאל העריכו באופן שגוי את עוצמת הכאב של הימין כמעט בכל סעיף.
מה הכי כואב לאנשי המרכז, ומה חושבים עליהם המחנות האחרים?
מתוך 11 אמירות שונות המופנות במסגרת השיח החברתי כלפי המרכז, עלה כי ארבע האמירות המכאיבות ביותר הן: "לא חשובה להם הפריפריה", "אדישים", "אכפת להם רק מהחיים הטובים" ו"חסרי עמוד שדרה". המכנה המשותף לאמירות אלו הוא שלילת האידיאולוגיה – נראה כי מדובר בטענות המרמזות על כך שעמדת אנשי המרכז אינה נובעת מאידיאולוגיה של ממש, אלא משיקולי נוחות בלבד.
בהערכת הימין והשמאל את כאביהם של אנשי המרכז – שני הצדדים טועים בדירוג המדויק, אך לא שוגים הרבה בהערכת הכאבים הכללית. כך, למשל, הימין והשמאל סבורים כי ההאשמה המופנית כלפי אנשי מרכז כי "לא אכפת להם מהפריפריה" תהיה הכאב הגדול ביותר שלהם, וזהו אכן אחד הכאבים המשמעותיים של אנשי המרכז, אך הוא מדורג במקום הרביעי ולא הראשון. נתון מעניין נוסף הוא העובדה שכלל המשיבים סברו שהטענה "שמאלנים בתחפושת" כואבת יותר מהטענה "ימנים בתחפושת". הטענה "ימנים בתחפושת" דורגה במקום האחרון על ידי כלל המשיבים: אנשי המרכז עצמם, אנשי השמאל ואנשי הימין.
סיכום
המשאל מציף באופן ברור ועוצמתי ביותר את הפער התפיסתי בין המחנות האידיאולוגיים השונים, ובעיקר בין מחנה הימין למחנה השמאל. שני דברים מעודדים אפשר ללמוד עד כה: האחד, שבסיס המחלוקת הוא ראוי ומובן. מדובר בהשקפות עולם שונות, שכל אחת בדרכה נועדה לבנות חברה מתוקנת, עפ"י תפיסתו והבנתו של הדוגל בה. הנתון המעודד השני נוגע לרצונם של הצדדים השונים להתפייס ולהגיע להבנות. כאשר התבקשו המשיבים השונים לדרג את ערך איחוי השסעים בחברה הישראלית, דירגו יותר מ-80% משתי הקבוצות את הערך המדובר כחשוב ביותר (5–7). כאשר אנו מחברים יחד את שני הנתונים, מתקבלת מסקנה אופטימית למדי: קיימת מחלוקת, אך היא מחלוקת שיש לה בסיס ערכי, וקיים רצון להתגבר עליה.
רוצים להשפיע על השיח בישראל? הירשמו למועצת העם ותוכלו להשתתף במשאלים ובאירועים ולהשמיע את קולכם