כחלק מפעילות הקונגרס הישראלי, אנו עוסקים בבחינת ארבעת השסעים המרכזיים בחברה הישראלית, הנסבים סביב דת, לאום, עדה והשקפה פוליטית, במטרה לעסוק בבניית הסכמות מתוך הכרת הצדדים השונים לעומק.
המשאל הנוכחי נגע בשסע העדתי, כאשר הזרקור הופנה אל ישראלים דוברי רוסית, במטרה לבחון כיצד הם עצמם וכיצד שאר החברה הישראלית רואה אותם, את תרבותם ואת האתגרים החברתיים העומדים בפניהם.
רקע כללי
משאל הישראלים דוברי רוסית נערך בשיתוף "לובי המיליון", גוף המייצג אינטרסים וצרכים של 1.2 מיליון ישראלים דוברי רוסית אל מול מקבלי ההחלטות.
המשאל נערך במהלך חודש דצמבר 2020, והופץ ברשתות חברתיות ובמערכות גילוי תוכן. על המשאל השיבו 1,013 ישראלים, דוברי רוסית ושאינם, והוא כלל שאלות פילוח הנוגעות לזהות ושייכות מגדרית, לאומית, פוליטית ועדתית.
• זהות מגדרית: בפילוח המשיבים לפי מגדר, מתקיימת החלוקה הבאה: 59% נשים, 40% גברים ו-1% שבחרו בהגדרה "אחר".
• זהות לאומית: בפילוח המשיבים לפי לאום, מתקיימת החלוקה הבאה: 85% יהודים, 1% ערבים, 1% דרוזים, ו-13% שבחרו בהגדרה "אחר".
• שיוך פוליטי: בפילוח המשיבים לפי השקפה פוליטית, מתקיימת החלוקה הבאה: 43% מרכז, 35% ימין, ו-22% שמאל.
• שיוך עדתי: בפילוח המשיבים לפי שיוך עדתי, מתקיימת החלוקה הבאה: 53% יוצאי ברית המועצות, ו-47% ממוצאים אתניים אחרים.
"ישראלים דוברי רוסית" או "יוצאי ברית המועצות"?
בניגוד לעדות אחרות, שעם השנים קיבלו שמות שמגדירים אותן ומוכרים לכולם, כמו "עדות המזרח" ו"אשכנזים", החברה הישראלית נוטה לכנות את הקבוצה הזו בשם הכוללני: "רוסים". אבל איך הם עצמם היו רוצים שיכנו אותם? כאשר שאלנו את המשיבים הנמנים עם הקבוצה כיצד הם עצמם מעדיפים שנכנה אותם, התגלתה מחלוקת בנושא: 37% העדיפו את ההגדרה "ישראלים דוברי רוסית", 34% את ההגדרה "יוצאי ברית המועצות", ואילו היתר בחרו בהגדרות אחרות, ביניהן הגדרות המשויכות לארץ מוצא ספציפית (למשל: "אוקראינים"). הנתון הזה מבהיר את המורכבות הקיימת גם בקרב הקבוצה עצמה, המונה 1.2 מיליון אזרחים ישראלים שעלו לישראל מ-15 מדינות שונות. מכל מקום, לפחות בכתבה זו, נעשה שימוש בהגדרה שזכתה להכרעת הרוב: ישראלים דוברי רוסית.
על מי מוטלת האחריות להשתלבות בחברה?
מרבית הישראלים דוברי הרוסית הגיעו ארצה במסגרת העלייה שהתקיימה בשנות ה-90, המכונה "העלייה הגדולה". על אף שהם מהווים חלק מהחברה הישראלית כבר 30 שנה, קיימת תחושה שהם לא נטמעו כראוי בחברה הישראלית, ולמעשה מתקיימים במובנים רבים לצידה ולא בתוכה. כדי להבין אם מדובר בתחושה או במציאות אמיתית, בחרנו לשאול את המשיבים שתי שאלות. האחת, אם לדעתם ישראלים דוברי רוסית השתלבו מספיק בחברה הישראלית, והשנייה, הרלוונטית רק לאלו שענו בשלילה על השאלה הראשונה, מדוע לדעתם דוברי הרוסית לא השתלבו מספיק בישראל.
התשובות לשאלות אלו הציפו גם הן תמונה מורכבת. 23% מהישראלים דוברי הרוסית ו-33% משאר הישראלים סבורים שהטענה שלפיה דוברי הרוסית לא השתלבו מספיק בחברה הישראלית – כלל אינה נכונה. בקרב המשיבים שסברו כי הטענה נכונה, ישנן דעות שונות בנוגע לאחראים למצב, אך נראה שחלק ניכר (37% (משיתים את האחריות העיקרית דווקא על החברה עצמה, כלומר, על ישראלים שאינם דוברי רוסית, שלא הכילו וקיבלו לחיקם את דוברי הרוסית. במקום השני בדירוג האחריות לאי-השתלבות של דוברי הרוסית נמצאת המדינה, ולבסוף – דוברי הרוסית עצמם, שבחרו לא להשתלב.
כמדינה שעלייה היא חלק בלתי נפרד מהמהות והקיום שלה, התמונה שהתקבלה מציפה שאלה חברתית חשובה: היכן משתלבים האזרחים בנושא רגיש כמו קליטת עלייה, מהי חלוקת האחריות בין הממשלה ומוסדות השלטון לבין האזרחים עצמם, והאם אפשר לשכלל את המנגנון הקיים כיום בעניין הזה?
איך ההרגשה להיות ישראלי דובר רוסית?
חלק מהפילוג בין הקבוצות בחברה הישראלית מבוסס על סטיגמות ודעות קדומות הקיימות בתוכנו כלפי מגזרים, קבוצות, עדות ולאומים שונים. סדרת שאלות שהצגנו למשיבים עסקה בדיוק בזה: מה חושבת החברה הישראלית על דוברי רוסית. המשיבים התבקשו לדרג מ-1 עד 7 את הסכמתם עם שורת היגדים וסטיגמות רווחות בציבור הישראלי. התמונה המצורפת משקפת את תשובותיהם של ישראלים שאינם נכללים עם קבוצת דוברי הרוסית.
ראשית, נראה כי אחוז ניכר, העולה על מחצית המשיבים הישראלים, אינו נרתע מקיום קשרי חברות, שכנות או מערכות יחסים זוגיות עם ישראלים דוברי רוסית. אחוזים גבוהים מן המשיבים מחזיקים בדעות מוצקות למדי לגבי ההעדפות החינוכיות והתרבותיות של דוברי רוסית, כמו העדפת ספרות ומוזיקה קלאסית, ואחוז לא מבוטל מן המשיבים מחזיק בסטיגמות על קבוצת דוברי הרוסית: הם נתפסים כמתנשאים על ישראלים, חשודים כלא יהודים וכבעלי נטייה לאלכוהוליזם ולפשיעה. נוסף על כך, 16% רואים בנשים ישראליות דוברות רוסית מתירניות יותר בהשוואה לשאר הישראליות.
אחת הדרכים לבחינת אמון בין אנשים היא באמצעות בדיקת ההיתכנות לקיום קשרי מסחר בין פרטים מקבוצות שונות. כאשר התבקשו הישראלים לדרג את ההיגד "כדאי לרכוש רכב משומש מדוברי רוסית", הסכימו 44% מהם עם ההיגד (ציון 5 ומעלה). אגב, כאשר בדקנו את אותו נושא במסגרת מדד ההסכמות, מצאנו כי רק 2% מהמזרחים יעדיפו רכישה ממזרחי על פני אשכנזי, ואילו 26% מהאשכנזים יעדיפו רכישה מאשכנזי על פני מזרחי. נראה כי נושא הרכב המשומש מעורר תגובות מעניינות בציבור הישראלי.
חוסר בייצוג הולם: הנתונים חד משמעיים
הנושא של ייצוג הולם נוכח מאוד בשיח הציבורי בשנים האחרונות. קבוצות רבות מרגישות כי כל עוד לא יקבלו ייצוג בעמדות מפתח והשפעה בחברה הישראלית, לא יוכלו להרגיש חלק מהחברה ולא יצליחו לקדם את האינטרסים שלהן. בניגוד לשאלות אחרות במשאל הישראלים דוברי הרוסית, שבהן התשובה שהתקבלה שיקפה תמונת מצב מורכבת, שאלת הייצוג שיקפה תמונה חד ממדית לחלוטין: הישראלים דוברי הרוסית לא מרגישים שהם זוכים לייצוג הולם כמעט בכל זווית הסתכלות ממשלתית וחברתית.
בדירוג המוסדות והארגונים שבהם סובלת הקבוצה מתת-ייצוג, עולה כי מערכת המשפט היא המקום שבו הם חשים שיש להם הכי מעט ייצוג, לאחר מכן התקשורת דוברת העברית, גופי הממשל הארציים והמקומיים והכנסת. רק כאשר מגיעים למערכת הביטחון – צה"ל ומשטרת ישראל, מתחילים המספרים לרדת. המקום שבו יש הכי פחות תחושה של תת-ייצוג הוא מערכת הבריאות, שבה 13% בלבד מהמשיבים טוענים לתת-ייצוג.
נושא הייצוג הוא נושא משמעותי במיוחד, כיוון שבהנכחה של זרם, קבוצה או לאום כלשהו במרכז הבמה, למשל בגופי התקשורת השונים, מתקבל אפקט נרמול והטמעה של הקבוצה בתוך החברה, ונוצרת אפשרות ליצירת הרמוניה ותחושת סולידריות. הנתונים שעלו מהמשאל הציפו צורך אמיתי וחשוב בשילוב ישראלים דוברי רוסית בעמדות השפעה במדינת ישראל.
כור היתוך או פסיפס: האם הישראלים דוברי הרוסית מקיימים תרבות נפרדת משלהם?
החברה הישראלית כוללת אנשים ממגוון מוצאים ותרבויות, ואפשר לראות זאת בהרכב החברים ב"מועצת העם" של הקונגרס הישראלי, המונה 5,000 חברות וחברים ממוצאים, תרבויות, עדות ומגזרים שונים. לקבוצות אתניות רבות יש מסורות וחגים משלהן, אך לא כל חג כזה מקבל הכרה בפסיפס התרבותי בישראל. במסגרת המשאל, בדקנו את היחס הישראלי לתרבות הרוסית, וגילינו שהנובי גוד, החג שבו מציינים ישראלים דוברי רוסית את תחילת השנה האזרחית החדשה, זוכה להכרה חלקית: מרבית הישראלים (76% (מכירים את הנובי גוד, אך כאשר שאלנו את המשיבים הישראלים דוברי הרוסית ושאינם דוברי רוסית כאחד אם לתחושתם הנובי גוד הוא חג ישראלי, ענו 28% בחיוב, 49% סברו שזהו חג רק עבור חלק מהישראלים, 5% לא מצאו ייצוג הולם לדעתם בתשובות האפשריות ובחרו בהגדרה "אחר", ואילו 18% פסלו את האפשרות שמדובר בחג ישראלי.
כדי לברר את העניין התרבותי לעומק, בחרנו להוסיף שאלה המתייחסת להרגלי הצריכה של דוברי הרוסית בישראל, שלפי סקר שפורסם בנושא (ע"י ערוץ 9) – חלק ניכר מהם (למעלה מ-70%) נוהג לרכוש מוצרי מזון בחנויות ובסופרמרקטים המזוהים עם דוברי רוסית, ולא ברשתות הישראליות האחרות. המשיבים נשאלו מדוע, לדעתם, בוחרים דוברי רוסית לרכוש דווקא בחנויות אלה – האם משיקולים תרבותיים או שמא משיקולים פרקטיים? המשיבים הישראלים נחלקו בדעתם ביחס של 50-50, אך חלוקה אחרת הודגמה בקרב הישראלים דוברי הרוסית: 63% מהם העידו שהמניעים שלהם פרקטיים ברובם, כמו היצע מוצרים מתאים יותר, מרחק גיאוגרפי ומחירים אטרקטיביים, ו-37% מהם העידו שהם בוחרים לרכוש בחנויות "דוברות רוסית" כיוון שהם מרגישים שם יותר בבית.
חגים בלעדיים וחנויות ייעודיות הם רק ממכלול של מאפיינים תרבותיים ומנטליים הייחודיים לדוברי הרוסית בישראל, וניכר כי הם מקשים על שאר הישראלים להתחבר לקבוצה זו: 40% מהישראלים שאינם דוברי רוסית העידו שהם חווים קושי להתחבר לישראלים דוברי רוסית על רקע פערים תרבותיים. כאשר ניסינו להבין היכן בכל זאת מצטלבות הדרכים בין שתי הקבוצות, גילינו שישראלים מכירים דוברי רוסית בעיקר במקום העבודה (70%), לאחר מכן במסגרת המשפחה (56%), במסגרת מגורים סמוכים – שכנים (52%) ולבסוף במסגרת הצבא (43%).
לסיכום: המצב מורכב, אך אפשר לגשר על הפערים
הניסיון להבין דרך משאל מועצת העם את מקומם של ישראלים דוברי רוסית בחברה הציף פערים ואתגרים רבים שעוד נכונו לנו כחברה בניסיון לבנות הסכמות וליצור תחושת סולידריות ואחווה, אך נראה שהישראלים מאוד מעוניינים לשפר את המצב: 85% מכלל המשיבים הישראלים שאינם דוברי רוסית היו רוצים להכיר טוב יותר את דוברי הרוסית בישראל, על מנהגיהם ודעותיהם, ובכך הוכיחו שיש בסיס אמיתי לעבודה ולתקווה לעתיד ישראלי מאוחד יותר.
