והפעם: גיוס נשים ליחידות עילית בצה"ל

כדי לנהל דיון פרודוקטיבי בנושאים המצויים במחלוקת, על כל צד לבסס את טיעוניו שלו ולהכיר את טיעוני הצד שמנגד. אז רגע לפני שאתם יוצאים להגן על העמדה שלכם בחירוף נפש, בדקו אם חשבתם לעומק על הטיעונים השונים שיוצרים את התמונה השלמה. אספנו לכם מקבץ טיעונים ראשוני, ונשמח אם תציעו טיעונים נוספים בתחתית מסמך זה.

"לכל יוצא צבא אישה זכות שווה לזכותו של יוצא צבא גבר, למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי" – כך מצוין מפורשות בתיקון מס' 11 לחוק שירות הביטחון, שנכנס לתוקף בשנת 2000.

21 שנים לאחר התיקון הזה, הנושא של גיוס נשים ליחידות מובחרות בצה"ל עודנו שנוי במחלוקת. כדי להבין מה הופך את העניין לכה מורכב, החלטנו להתחקות אחר אמירות שנאמרו בנושא לאורך השנים על ידי גופים ואישים שונים. כהרגלנו, נצמדנו למקורות ולעובדות והשתדלנו להציג את הדברים באופן האובייקטיבי ביותר, כדי להביא בפניכם את שני הצדדים של המטבע. כל שנותר לכם לעשות הוא לדון בשאלת גיוס נשים ליחידות מובחרות בהתאם להצעות לדיון המצורפות לכל ציטוט, ולגבש עמדה מבוססת.

רקע כללי

שירות נשים בתפקידי לוחמה אינו עניין תקדימי. כולנו מכירים את הלוחמות-צנחניות חנה סנש וחביבה רייק, שהוצנחו באירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה באמצעות הצבא הבריטי, והוצאו להורג בידי האויב. במהלך מלחמת העצמאות, שירתו נשים בתפקידי לוחמה בחזית במסגרת הפלמ"ח וההגנה, כולל תפקידי טיס. כאשר בוטלו המחתרות והוקם צבא ההגנה לישראל, הוקם גם חיל-נשים ייעודי (ח"ן), אשר בפקודתו הוגדר כי נשים ישרתו בתפקידים מקצועיים, מנהלתיים ובתפקידי עזר, אך לא בתפקידי לוחמה. הגדרה זו נותרה על כנה עד לשנות ה-80 וה-90, אז החלו להיפתח בפני נשים תפקידי הדרכה במקצועות הלחימה כמו מדריכות חי"ר, שריון וקליעה, ותפקידי פיקוד, כמו מפקדות כיתה. הייתה זו התחלה של שינוי, אך לתפקידי לוחמה, ובפרט ליוקרתיים שבהם, כמו קורס טיס או קורס חובלים, המשיכו לגייס גברים בלבד.

בשנת 1994 התרחשה תפנית מהפכנית בנושא גיוס נשים לתפקידי לוחמה בצה"ל. אליס מילר, שעלתה לישראל מדרום אפריקה, ביקשה להתגייס לקורס טיס. כשצה"ל לא אפשר לה זאת, היא ערערה לבג"ץ, אשר פסק כי אין לאסור על נשים להתמיין לקורס טיס או לכל יחידה אחרת, או במילים אחרות – גיוס נשים לצה"ל צריך להיעשות תוך התחשבות בערך השוויון: ״חברה המכבדת את ערכי היסוד שלה ואת זכויות היסוד של חבריה, צריכה להיות מוכנה לשלם מחיר סביר על-מנת שערך השוויון לא יעמוד ככלי ריק מתוכן״ (השופטת טובה שטרסברג-כהן). התיקון ה-11 לחוק שירותי הביטחון משנת 2001 המשיך את קו השינוי הזה גם הוא, אך על אף שינוי החקיקה – נכון לחודש נובמבר 2020 רק כ-85% מתפקידי הלוחמה פתוחים בפני נשים, והדלת ליחידות העילית עדיין סגורה בפניהן.

שאלת בסיס לדיון

כמעט כל דיון הקשור בצה"ל יגיע בסופו של דבר לשאלה המכריעה: האם צה"ל צריך להמשיך לעבוד לפי מודל "צבא העם", כפי שחזה בן-גוריון, ולהמשיך לגייס את חייליו מתוקף החוק, או לעבור למודל מקצועי-התנדבותי? שאלה זו מתעצמת עקב העובדה שנכון לשנת 2019 רק כ-40% מהצעירים והצעירות במדינת ישראל מתגייסים לצה"ל, שאינו מגייס כמעט חרדים, בדואים, ערבים ונשים דתיות, ומעניק פטורים על רקע נישואים, היריון ועוד. עובדה זו פוגעת ברעיונות כמו "שוויון בנטל" או "כור היתוך", כיוון שמרבית המתגייסים מגיעים מאוכלוסיות דומות.

לבחירה להשאיר את צה"ל כגוף שהשירות אליו מחויב בחוק ישנן משמעויות כלכליות, מקצועיות וחברתיות – אם צה"ל יהפוך לגוף מקצועי, מחלוקות ציבוריות רבות עשויות להימנע, כמו זו הקשורה בגיוס נשים ליחידות עילית או זו הקשורה לגיוס המגזר החרדי. מן הצד השני של המטבע, צה"ל עודנו משמש מקור גאווה ישראלי. הוא אחד המוסדות הממלכתיים החשובים בישראל, והוא אכן מסייע בידי מיעוטים להשתלב בחברה הישראלית ומאפשר לאנשים להיפתח לרעיונות חדשים, כמו נשים לוחמות. הנתון הזה משתקף גם במדד ההסכמות של הקונגרס הישראלי, שממנו עלה שצה"ל הוא המוסד המלכד ביותר בחברה הישראלית, לצד ארגוני הביטחון האחרים.

משני צידי המטבע: מהם הטיעונים העולים במסגרת הדיון הציבורי בנושא?

הדיון הציבורי בנושא גיוס נשים למערך הלוחם בצה"ל נסב כרגע סביב כ-15% מהיחידות שעדיין סגורות בפני נשים, ברובן יחידות עילית. בניסיון להבין את שני הצדדים של המטבע – אלו שתומכים בגיוס נשים ליחידות הללו ואלו המתנגדים לכך, אספנו עבורכם מספר אמירות שפורסמו בנושא ע"י נשים, אנשים וארגונים במהלך השנים, וצירפנו הצעות לדיון עבור התומכים והמתנגדים לכל טענה העולה מן הדברים. כמובן, אין בדעתנו למצות את הטיעונים האפשריים בנושא במסגרת המאמר, אלא להציע בסיס לדיון, שאותו תוכלו להרחיב באמצעות הכלים השונים שאנו מציעים במועצת העם.

הרב חיים נבון, סופר ופובליציסט: "שירות בסיירת מבטיח תחושת מיצוי, סיפוק אישי ושורה מרשימה בקורות החיים. שירות בתותחנים או בהגנת הגבולות לא נותן לך הרבה; ובכל זאת, מישהו צריך להגן על הגבולות. ביחידות האלה צה"ל מסתמך יותר ויותר על נשים, כי מבחינתן זה השירות הקרבי ביותר, והן חדורות מוטיבציה להגיע אליו. לכן, אגב, קשה לי להאמין שצה"ל אכן יפתח בפני הנשים יחידות קרביות נוספות. אם נשים יוכלו לשרת ביחידות החוד, הרבה פחות מהן יתנדבו לקרקל, ושורות היחידות הללו יתרוקנו". מקור

תא"ל במיל' יהודית גריסרו, בעבר יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים: "אחת השאלות לגבי שילוב נשים בחיל השריון, למשל, היא אם נכון לבנות צוותים הטרוגניים, אם נכון יהיה לסגור בתוך טנק צוות שכולל בנים ובנות לכמה יממות. התשובה שצה"ל נותן, מטעמים מבצעיים, היא לא". מקור

אל"מ רז שגיא: "המיניות אצל גברים ונשים כאחד, בוודאי בטווח הגילים 21-18, היא כוח מניע רב עוצמה. משיכה מינית, מצד שני המינים, קיימת ותמשיך להתקיים. בין אם היא ממומשת ובין אם לאו, הדבר יוצר הסחת דעת משמעותית ביחידה הקרבית. המיניות היא האיום המיידי, אך אהבה בתוך יחידה לוחמת עשויה להיות אפילו גרועה יותר. אהבה משנה נאמנויות, וקושרת זוג של יחידים זה לזה בצורה הדוקה יותר מכפי שהם קשורים לכל אחד אחר. אין מקום לזוגות ולהעדפות אישיות בולטות ביחידה קרבית לוחמת. הדבר מסיח את הדעת ומערער את יסודותיה של היחידה". מקור

אל"ם (מיל') עו"ד פנינה שרביט ברוך, במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS): "השיח יוצא מנקודת מבט שיש להגן על הנשים ולאזן בין זכויותיהן לבין האינטרסים של מערכת הביטחון. במילים אחרות, הימצאותן של הנשים בצבא נתפסת במידה מסוימת כ"נטל", מחסום למימוש האינטרסים הלאומיים". מקור

עמוס הראל, פרשן צבאי בעיתון "הארץ": פרשת גלעד שליט כבר הראתה איך מגיבה החברה הישראלית כיום לחטיפת חייל חי וללוחמה הפסיכולוגית שמפעיל נגדה ארגון אויב. אי אפשר להתעלם מהשאלה אם התגובה לחטיפת חיילת – אף שחיילות כבר נהרגו במלחמות ובפעילות מבצעית, בלבנון ובשטחים – לא תהיה קיצונית יותר, ואיזו השפעה תהיה לכך על רצון של נשים לשרת כלוחמות ועל נכונותו של הפיקוד הבכיר להסתכן ולשבצן בגזרות מסוכנות". מקור

הרבנית מיכל נגן, ראשת מכינת "צהלי" ומדרשת "רוני": "למרות הרצון הטוב שעל קיומו אין חולק, במקרים רבים טרם נמצאו לקשיים אלה פתרונות מספקים. הדברים נאמרים על סמך ניסיון מצטבר רב, ומבוססים על עדויות רבות של חיילות בשטח, בוגרות שלנו, שחוו ושחוות את ההתמודדות על בשרן… אני מבקשת להזהיר מפני פתיחה גורפת ונמהרת של יחידות מיוחדות לגיוס נשים, בלי שקדמה לכך בדיקה מעמיקה ובטרם תוקנו הליקויים הידועים בתפקידי הלוחמה הזמינים לנשים כיום". מקור

ד"ר יונת אשחר, במסגרת מכון דוידסון: "מחקרים על פציעות בספורט מראים כי נשים נמצאות בסיכון מוגבר לסוגים מסוימים של פציעות ברגליים. גם מחקרים שנעשו על חיילות וחיילים בשעת טירונות או אימונים הראו כי חיילות אכן נפצעות יותר, ובמיוחד מפתחות יותר שברי מאמץ". מקור

השר רפי פרץ: אם אנחנו רוצים את הציונות הדתית ביחידות הלוחמות, צריך לדעת שיש לנו מגבלה. נוכל להסתדר אם יהיו בעיות כשרות, נוכל להסתדר עם השבת, אבל אם נצטרך להיות ביחידות מעורבות, מתחת לאלונקה ושמירות בלילה, הציונות הדתית לא תהיה שם. זה לשים את ערך השוויון על פני ערך הניצחון". מקור

ד"ר זאב לרר ופרופ' יגיל לוי: "פעמים רבות יצביעו דוברי הצבא על הצורך ב"פיילוט" על מנת לקבוע אם נשים יכולות או כשירות לשרת בתפקיד מסוים… את המדדים להצלחה או כישלון במבחן קובעים גברים, קציני צבא. פרקטיקת הפיילוט היא במידה רבה מיזוגנית, משום שהיא מבוססת על דעות קדומות וסטריאוטיפיות על נשים כקטגוריה חברתית (אחרת לא היה צורך 'לבחון'). כאמור, היא איננה נקוטה כלפי זהויות חברתיות אחרות – גם כאשר קיימת שונות שיכולה להיות רלוונטית. למשל, שילוב חיילים דתיים ביחידות לוחמות לא נדרש לפיילוט, וכך גם לא פיילוט לשילוב חרדים בתפקידים טכניים, או פיילוט לשילוב יוצאי ברית המועצות או אתיופיה ביחידות דוברות עברית, וכיו"ב. יתר על כן, גם לשילוב נשים בקורס טיס לא קדם פיילוט אלא הוא בוצע מכוח פסיקת בג"ץ". מקור

מרב מיכאלי, יו"ר מפלגת העבודה: "אין שוויון לנשים בצבא. זה ש-15% מהצבא עדיין סגור לחלוטין בפני נשים , זה שיש עדיין מסלול ורוד למקצועות נשיים ומסלול כחול למקצועות גבריים, חד משמעית יש לזה קשר ישיר להדרה ולהפרדה". מקור

מתוך הציטוטים המובאים לעיל, עולים מספר נושאים מהותיים לדיון:

מה מקומו של צה"ל בחברה הישראלית: תפקידו המרכזי של צה"ל הוא להגן על אזרחי המדינה. ענייני מגדר ושוויון הם נושאים סבוכים ושנויים במחלוקת, שאומנם מצויים בדיון במערכת הצבאית, אך עלולים להתנגש עם האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל ועם השיקולים המקצועיים והמבצעיים של צה"ל כגוף ביטחוני.

האם לדעתכם צה"ל צריך לעסוק בנושא המגדרי?
למערכת הצבאית יש את הצרכים והאילוצים שלה, כמו הצורך בנשים ביחידות קרקל ומג"ב. האם עליה לנתב את האנשים והנשים על פי הצרכים הקיימים, או לתת עדיפות עליונה לרעיון השוויון בשירות?
האם לדעתכם נכון להניח כי שילוב בין גברים ונשים בשטח יגרור הסחות דעת מיותרות, כמו מתח מיני וקשרים רומנטיים, הנובעות מהשילוב בין צרכים מבצעיים לדחפים אנושיים?

הסיכונים הכרוכים בגיוס נשים: גיוס נשים לתפקידים המאופיינים בעומס פיזי ובכניסה לשטח אויב עלול להעמיד אותן בסיכונים מסוימים, כמו הסיכון להיפצע או להיחטף.

האם התועלת שבגיוס נשים ליחידות עילית שווה לשני הצדדים את העלות שבה היא כרוכה?
האם הסיכונים הנ"ל שונים מהסיכון הפוטנציאלי שבפניו עומדים גברים, או נשים שאינן משרתות ביחידות עילית?
ישנם גברים שאינם עוברים את המיונים ליחידות עילית, בשל מאפיינים שונים – פיזיים ואחרים, ובכל זאת לא קיים איסור גורף למיין אותם ליחידות אלה. מהי ההצדקה לכך במקרה של נשים?
מדוע, לדעתכם, יוצאת המערכת הצבאית מנקודת הנחה שיש לבחון באופן מיוחד (לבצע "פיילוט") את האפשרות לגייס נשים ליחידות עילית?

ערכים מתנגשים: כצבא ששואף להיות "צבא עם", נוקט צה"ל במדיניות "השילוב הראוי", מה שמאפשר לחיילים דתיים לשרת בצה"ל באופן שתואם את השקפת עולמם. אולם, שילוב זה מונע במקביל שוויון הזדמנויות מלא מנשים.

האם הוגן בעיניכם לסייע לאוכלוסייה ספציפית – גברים דתיים שאינם מעוניינים לשרת עם נשים במקרה הזה – לשרת בצה"ל תחת התנאים המתאימים לה, על חשבון האפשרות להעניק לנשים שוויון הזדמנויות בשירות צבא העם שהן חלק בלתי נפרד ממנו? במילים אחרות: האם יש לקבוצה אחת עדיפות על פני השנייה בהיבט של שירות בצה"ל? אם כן – מה הסיבה לכך?
עפ"י נתונים שמפרסם צה"ל, האוכלוסייה הדתית מהווה חלק נכבד מכמות המתגייסים ליחידות קרביות. בהנחה שפגיעה ביכולתם של הדתיים להשתלב במערך הצבאי תפגע באינטרס הביטחוני של מדינת ישראל, מה יהיה הערך העליון והמכריע לדעתכם: שוויון או ביטחון?
גברים שאינם דתיים יכולים לטעון כי הם סובלים מאפליה בצה"ל, כיוון שהדתיים מקבלים זמן לתפילות ולטקסים דתיים, והם לא. מתי לדעתכם נחשבת התאמת תנאי השירות עבור אוכלוסייה מסוימת לאפליה כלפי יתר האוכלוסיות, ומתי היא בגדר התחשבות לגיטימית?

לאחר שדנתם בשאלות שהעלינו ולקחתם את הנתונים המהותיים בחשבון, הגיע הזמן לבדוק עד כמה הדיון משרת את המציאות: האם לדעתכם ייתכן תרחיש סביר שבו כמות החיילות והחיילים שנלחמים במסגרת יחידות השדה ויחידות העילית תהיה דומה, או שמא מדובר רק בדיון בעלמא?

חידדתם את העמדות? עלו בראשכם טיעונים נוספים? מצוין: שתפו אותנו בטיעונים הנוספים בתגובות ועזרו לקדם שיח חברתי עמוק יותר. תוכלו לשתף את המסמך עם חבר שחושב אחרת מכם, וליצור דיון משותף.