נפילתם של קצינים וחיילים בני העדה הדרוזית במלחמה בעזה, ורציחתם של בדואים בהגנה על אזרחים יהודים וחטיפתם על ידי חמאס, מציף לא רק את "ברית הדמים" שבין הדרוזים לבין מדינת ישראל אלא גם את הליקויים בחוק שנחקק בשנת 2018 ואינו מזכיר כלל את אזרחיה הלא יהודים של המדינה.

יש מקום לכן להתאים את חוק הלאום להכרזת העצמאות של מדינת ישראל, המעניקה שוויון זכויות אזרחי גם לאזרחים לא יהודים, בדומה לפרקטיקות הנהוגות במדינות לאומיות דמוקרטיות אחרות.

במדינות דמוקרטיות המציינות בחוקתן באופן מפורש את זהותן הלאומית האקסקלוסיבית, תמיד נכתב, באותם הסעיפים עצמם הקובעים את הזהות הלאומית, כי המדינה תכבד גם הוראות המבטיחות שוויון זכויות אזרחי מלא לאזרחים שאינם משתייכים ל"לאום הרוב".

למעשה, גם בהכרזת העצמאות הישראלית נקבע כי המדינה אומנם הוקמה כמדינה יהודית הפתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, אך היא תקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה בלי "הבדל דת, גזע ומין״.

ישראל היא ״מדינה יהודית״ והכרזת העצמאות הישראלית נותנת ביטוי מובהק לתפיסת המדינה היהודית ככזו המעניקה עצמאות לאומית לעם היהודי וכמממשת את זכותו להגדרה עצמית. אך לצד המדינה היהודית, מבהירה הכרזת העצמאות, המדינה אמורה להיות גם מדינתם של אזרחיה הלא-יהודים.

הדגשת קדימותו של העם היהודי במדינת ישראל איננה מעניקה ״בעלות קניינית״ על המדינה רק ליהודים. פרופ' אלכסנדר יעקובסון מציין שבשונה מהכרזת העצמאות, חוק הלאום ״ספוג כולו

בתפיסה לפיה המדינה היא ׳של׳ העם היהודי במובן זה שהיא נמצאת בבעלותו הבלעדית… זהו, ללא ספק, 'הטון שעושה את המוסיקה'״.

השינויים המוצעים (בסעיף קטן ב, ד, ה) יובילו לכך שחוק הלאום ישקף את הכרזת העצמאות ושמדינת ישראל תהיה דומה יותר למדינות לאום דמוקרטיות אחרות, ״שכללו בחוקותיהן הוראות בדבר זהותן הלאומית כזהות פרטיקולרית (כזאת שאינה משותפת לכל ציבור האזרחים). בכל המקרים מופיעות לצד הוראות אלה גם אמירות המבהירות, בנוסח זה או אחר, שהמדינה היא גם מדינתם של האזרחים שאינם שייכים ללאום-הרוב" (אלכסנדר יעקובסון, ״בחוקותיהם לא תלכו: חוק הלאום והוראות בדבר זהות לאומית בחוקות דמוקרטיות״ (טיוטת הערות לחוק הלאום)
אחינו הדרוזים ובני מיעוטים אחרים הנותנים את חייהם למען המדינה ראויים לכך שחוק הלאום ישונה.