התנועה הרוויזיוניסטית & תנועת העבודה ⋆ הקונגרס הישראלי

המטרה: יישוב סכסוך פוליטי בתנועה הציונית.

האמצעי: שימוש ב"תיאוריות המגע" ליישוב סכסוכים.

הצדדים: מנהיג תנועת העבודה, דוד בן-גוריון, ומנהיג הרוויזיוניסטים, זאב ז'בוטינסקי.

המגשר: פנחס רוטנברג, מייסד חברת חשמל.

הזמן: אוקטובר 1934.

ימין ושמאל: זה התחיל מזמן

המאבק המר בין הימין והשמאל על דמותה של המדינה לא החל היום, וגם לא אתמול. אחד השיאים בפולמוס הנצחי הזה התרחש בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת. בצד אחד עמדו מפלגות הפועלים שהחזיקו בתפיסת עולם סוציאליסטית ונקטו קו מתון מול הבריטים, להלן: "השמאל". מנגד, עמדו הרוויזיוניסטים הלוחמניים, שהחזיקו בתפיסת עולם כלכלית-ליברלית וקראו למאבק פומבי מול הבריטים, להלן: "הימין".

ההסלמה: רצח ארלוזורוב

עם רציחתו של חיים ארלוזורוב, ממנהיגי תנועת העבודה, ב-16 ביוני 1933, חלה הסלמה במאבק. האצבע המאשימה הופנתה כנגד המחנה הרוויזיוניסטי כולו והספירה לאחור לקראת "מלחמת אחים" החלה.

פנחס רוטנברג, מגדולי המעסיקים ביישוב ומייסד חברת חשמל, הבין כי הגיעו מים עד נפש, ובצעד חכם ואמיץ החליט להפגיש את ראשי שתי התנועות – היריבים המרים בן-גוריון וז'בוטינסקי. רוטנברג לא ידע זאת בזמנו, אבל למעשה באופן לא מודע הוא השתמש בכלי פרקטי מעולם יישוב הסכסוכים, שנקרא "תיאוריית המגע".

"תיאוריית המגע" גורסת כי מגע ישיר ואינטימי בין אנשים מקבוצות יריבות מוביל לשינוי העמדות של כל משתתף ב"פעילות המגע" כלפי הקבוצה השנייה, ובעיקר לשינוי התפיסה הסטריאוטיפית את היריב.

16 מפגשים, ארבע עיניים וחביתה היסטורית

ואכן, המגע האישי והאינטימי עשה את שלו. כעבור 16 מפגשים בארבע עיניים שנערכו בדירה בלונדון חתמו שני המנהיגים הדגולים על "הסכמי לונדון" ההיסטוריים. באחד הרגעים האינטימיים בין השניים מתאר ז'בוטינסקי כיצד בן-גוריון הכין לו חביתה. "כאשר ייוודע למפלגתו כיצד הוא בישל למעני ביצים על כירת הגז, יעשו לו לינץ'", סיפר לאחר מכן. בן-גוריון העיד כי בראשית המו"מ שררה מתיחות בין השניים, והם פנו זה לזה בכינוי "אדון" כאות לריחוק, אך בהמשך נפלו המחיצות. הזקן, שנהג לכנות את ז'בוטינסקי "ולדימיר היטלר", כתב לאחרון אחרי המפגשים: "שום דבר שיקרה מעכשיו לא ישנה את העובדה, ששנינו נפגשנו ובמשך שעות רבות שכחנו את כל אשר עמד מאחורינו – וחרדה רבה לכבוד התנועה ולהצלחת מפעלה הניעה אותנו למאמץ משותף". ז'בוטינסקי השיב לו: "לשמוע ממך את המילים "חבר" ו"ידיד "?! מכבר שכחתי את הלשון הזאת".