והפעם: הגבלת השיח ברשת

מחלוקות אידיאולוגיות וערכיות הן עניין טבעי, כמעט בלתי נמנע, אך יש דרך יעילה ומועילה לנהל אותן. לשם כך, עלינו להשתמש בטיעונים מבוססים, ולהכיר היטב את הטיעונים של הצד השני. לפני שאתם מנהלים את הדיון הבא שלכם על נושא שנוי במחלוקת, אנו ממליצים לכם לחשוב לעומק על הטיעונים העומדים כבסיס להשקפתכם.

הפעם נעסוק בסוגיית הגבלת השיח ברשת. כדי להבין לעומק את הסוגיות העומדות בבסיס הסוגיה, נעזרנו בד"ר אורי אהרונסון, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן וסגן ראש מרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי באוניברסיטה.

[א] רקע והגדרות

חופש הביטוי כזכות יסוד וכבסיס לשוק דעות פתוח

הרשתות החברתיות הפכו לכלי תקשורת דומיננטי, הן לניהול מערכות יחסים אישיות והן להפצת וצריכת מידע באופן נרחב. עבור רובנו, הרשתות החברתיות הן מקור מרכזי למידע ולצריכת תכנים מכל הסוגים.

באופן טבעי, הרשתות החברתיות משפיעות מאוד גם על תפיסות העולם שלנו. לפי סקר שערכנו, 79% מהמשיבים מאמינים שלרשתות החברתיות יש השפעה על דעת הקהל בנושאים שנויים במחלוקת ו-72% הסכימו שהרשתות החברתיות משפיעות על הציבור גם בדרך אל הקלפי.

טענות, המבוססות על מחקרים, הדגימו שהרשתות החברתיות, עקב אינטרסים כאלה ואחרים מייצרות "תיבות תהודה" שבהן המשתמשים נחשפים יותר לאנשים בעלי דעות דומות שלהם. עם זאת, נראה שהמשתמשים גם נחשפים לדעות שונות משלהם. כך, למשל, בסקר שערכנו, 67% מהמשיבים העידו שהרשת החברתית העניקה להם זווית חדשה על סוגיה שנויה במחלוקת.

במילים אחרות, הרשתות החברתיות אומנם יוצרות תיבות תהודה ויש בהן כדי להקצין שיח, אך מנגד הן גם מגדילות את שוק הדעות, באופן שיכול להרחיב את הדרך שבה נתפסות סוגיות על ידי כלי התקשורת הרשמיים, שלעיתים נתונים ללחצים מסחריים ופוליטיים.

הגבלת שיח: מה עושים כשחופש הביטוי מתנגש בזכויות אחרות?

עם זאת, ישנם מצבים שבהם חלה חובה להגביל את השיח ברשת, ממש כפי שיש מצבים שבהם יש להגביל את חופש הביטוי גם מחוץ לרשת. דוגמאות למצבים כאלה הם פגיעה בפרטיות, הפצת לשון הרע, איומים הפוגעים בביטחון האישי, וגם תופעות של שיימינג או בריונות בקרב ילדים ונוער.

כיוון שהגבלת שיח פוגעת בזכות חופש הביטוי, מובן כי אפשר לבצע מדרג של מצבים שבהם יש להגביל את השיח. הוכחה לכך שמדובר בסוגיה סבוכה אפשר ללמוד מסקר שערכנו לאחרונה, ובו פירטנו מקרים שונים וביקשנו לברר עם הציבור הישראלי באילו מהם לגיטימי להגביל את חופש הביטוי. התוצאות מלמדות שאומנם 91% מהציבור הישראלי מסכים שראוי להגביל את השיח במקרים של הסתה ישירה לאלימות, אך המחלוקת בנוגע למקרים אחרים היא משמעותית. כך, למשל, 78% מסכימים שלגיטימי להגביל שיח במקרה של הפצת שקרים ודיסאינפורמציה, ובמקרה של שיימינג רק 61% מסכימים להגבלת שיח במקרה שהשיימינג אינו מוצדק ו-34% במקרה של שיימינג מוצדק.

בהנחה שאכן יש מקרים שבהם נדרשת הגבלת שיח ברשת, ושמקרים אלה נמצאים במחלוקת ציבורית, יש להידרש לשורת שאלות נוספות: מי אחראי לשרטט את גבולות השיח – האם המדינה בחקיקה ייעודית או ברגולציה שתחייב את בעלי הרשתות החברתיות, או שמא לחץ ציבורי על הבעלים של הרשתות החברתיות? ומה לגבי אחריותם של המשתמשים עצמם? שאלות אלה מציפות נושאים עמוקים נוספים כמו תפקיד המדינה בהסדרת פעילות מסחרית ובהגנה על אזרחים, אל מול הפגיעה בשוק החופשי.

המצב כיום

בשנת 2020 פעלה במשרד המשפטים ועדה ציבורית לגיבוש אמצעים להגנה מפני פרסומים פוגעניים ובריונות ברשת, שכונתה גם ועדת ארבל. הוועדה המליצה על כמה מנגנונים שדרכם תוכל המדינה להביא להסרת תכנים מהרשת: הסדר "הודעה והסרה" שלפיו במקרה של תלונה על תוכן מסוים, תודיע הרשת החברתית למפרסם שהוא מתבקש להסיר אותו, ואף תעשה זאת אם תקבל את הסכמתו; הקמת גוף ממשלתי שיעזור לנפגעי תכנים אלימים ברשת, שיוכל לדרוש מהרשת החברתית להסיר תכנים או לצמצם את החשיפה אליהם; והסמכת בית המשפט להסרת תכנים – בעקבות תביעה של הנפגע.

נוסף על כך, באותה שנה הגיש ח"כ עמית הלוי מהליכוד את "הצעת חוק הרשתות החברתיות", שהתייחסה לשני ההיבטים. ראשית, לשם הגנה על משתמשים מפני פרסומים פוגעניים, במידה שיעבור, יעניק החוק לרשת החברתית "אחריות אזרחית" על תוכן שהופץ בה, כלומר, אם הופץ תוכן פוגעני כלפי מישהו, הוא יוכל לתבוע בבית המשפט לא רק את מי שהעלה את התוכן לרשת, אלא גם את הרשת שלא הסירה אותו. שנית, כדי למנוע הסרה של תכנים שלא כצדק, של משתמשי הרשת החברתית לפי הצעה זו, הרשת החברתית תהיה מחויבת להודיע למשתמש על חסימה או על הסרת תוכן, תוך פירוט של הסעיף במדיניות התכנים שלה שעליו הוא עבר. נוסף על כך, החוק נועד לאפשר למשתמש לערער ולקבל מענה בתוך 48 שעות, ואף לתבוע את הרשת בבית משפט במידה שנעשה לו עוול.

המלצות הוועדה לא אושרו, והחוק לא עבר. כיום, המשטרה מנטרת את המתרחש ברשת, ויכולה אף לעצור או להביא לחקירה משתמש שהעלה לרשת תכנים שחל איסור פלילי על פרסומם. עם זאת, החוק לא אוסר על פרסום לשון הרע, תכנים אלימים או אינפורמציה שקרית. נוסף על כך, רק לחברה המסחרית יש את היכולת להסיר בפועל תכנים מהרשת, ויכול להתקיים מצב שבו משתמש הובא לדין פלילי, ואפילו למעצר, אך הפוסט שהביא אותו לשם עדיין מקבל חשיפה. כמו כן, החברות המסחריות יכולות להסיר תכנים מבלי לדווח לרשויות האכיפה, וכך העבריין לא יובא לדין. סכנה נוספת בהסרת תכנים ללא דיווח היא שתכנים ראויים לגמרי יוסרו תוך פגיעה בחופש הביטוי ובעקרון השוויון.

[ב] שאלות הכרחיות לדיון

כדי לבסס דעה בנושא הגבלת השיח ברשת – יש לשאול כמה שאלות יסוד:

1. חופש הביטוי

• מה כוללת הזכות לחופש ביטוי, ומהי חשיבותה לשוק דעות פתוח במשטר דמוקרטי?
• מה צריך להיות האיזון בין הזכות לחופש הביטוי לבין הגבלת חופש הביטוי במטרה למנוע פגיעה באחרים?

2. הגבלת השיח

• האם וכיצד אפשר לקבוע מראש את גבולות השיח ולהגדיר אותם במקרים "אפורים", הנתונים לפירוש סובייקטיבי כמו "שיח פוגעני"?
• האם וכיצד אפשר לקבוע באופן מוחלט מה נחשב מידע שקרי, הרי יש מקרים שבהם אירוע יכול להיות מתואר אחרת מנרטיבים שונים, שעבור ציבורים שונים יהוו אמת?
• האם אפשרי לפקח על שיח ברשת מבלי ליצור הטיות?

3. תפקידה של המדינה

• האם למדינה יש אחריות או סמכות לפקח על הפעילות של האזרחים ברשת?
• מהם הגבולות שאותם המדינה אינה יכולה לחצות בהגבלת שיח ברשת?

[ג] שאלון מיקוד דעה

אם אתם נגד מגבלות על השיח, שאלו את עצמכם:

• הרשת החברתית משפיעה בפועל על דעתם של אנשים בנושאים חברתיים ופוליטיים. האם לא הייתם רוצים למנוע חשיפה לעובדות מוטעות במיוחד במקרים שבהם קשה למשתמש הסביר לבדוק את נכונות העובדות?
• האינטרסים המסחריים של בעלי הרשת החברתית לא זהים לאינטרסים של ציבור המשתמשים, ולעיתים דווקא פוסטים פוגעניים, שנויים במחלוקת או כאלה הכוללים עובדות כזב מייצרים מעורבות גבוהה התורמת מסחרית לרשת. האם אין צורך בהתערבות חיצונית שתאזן את המצב, ותמנע חופש מוחלט של הרשתות בעניין זה?
• הרשת החברתית יכולה לשמש פלטפורמה מסוכנת להפרה של החוקים הקיימים, למשל הפצת תכנים פרטיים של אדם בניגוד לרצונו, התארגנויות אלימות והסתה. האם אין זו חובתה של המדינה להגן על אזרחיה מפני מצבים כאלה?
• ילדים ונוער הם אחת האוכלוסיות שהכי חשופות לסכנות ברשת, במיוחד כיום, כאשר רבים מהם גולשים ללא השגחת מבוגר. האם לא היית רוצה שתהיה להם הגנה ממסדית?
• הרשתות החברתיות משמשות כיום מעין בית משפט שדה, שבו מתבררות עובדות ואפילו מתבצעת ענישה (כמו שיימינג או חרמות) על ידי נפגעי עבֵרה או אזרחים אחרים, שאין בידיהם את הכלים ואת הסמכות לעשות זאת ועלולים לטעות ולהטעות. האם לא הייתם רוצים להגביל מצבים כאלה?
• האם לא הייתם רוצים הגבלות שימנעו שיח פוגעני, וכך יעודדו אנשים להצטרף לשיח ולהגדיל את שוק הדעות?
• לפי סקר שערכנו, רוב הציבור בישראל סבור שהרשתות החברתיות תורמות לשסעים בישראל. האם לא ראוי להגביל שיח כדי לשמור על האחדות בעם?

אם אתם בעד הגבלות ופיקוח ממשלתי ברשתות החברתיות, שאלו את עצמכם:

• הרשתות החברתיות משמשות במה לקולות שלא נשמעים בתקשורת המסחרית. האם פיקוח ממשלתי לא ימנע שוק דעות חופשי ומגוון?
• המדרון החלקלק: האפשרות של הממשלה להגביל את השיח ברשת, עלולה לגרום למצב שבו בכוחה למנוע התבטאויות נגדה ברשתות החברתיות. כיצד אפשר למנוע מהמדינה מצב כזה?
• האם התערבות של המדינה במדיניותן של הרשתות החברתיות לא עלולה לפגוע בחופש הפעולה שלהן ובדינמיקת השוק החופשי?
• הטיות אידיאולוגיות ופוליטיות: לפי סקר שערכנו, יותר אנשי ימין מדווחים על חסימה ברשתות בהשוואה לאנשי שמאל. האם חוסר איזון כזה אינו מעיד על הבעייתיות שבשרטוט גבולות קבועים בנושאים שנויים במחלוקת?
• במידה שלמרות ההטיות האידיאולוגיות ראוי בעיניכם להגביל את השיח, על מי מוטלת האחריות לעשות זאת? המדינה, או החברה המסחרית?
• אם משתמש רוצה להימנע מתכנים מסוימים הוא יכול לבחור ברשת חברתית עם מדיניות מחמירה יותר, או לבחור להימנע מגלישה ברשתות באופן כללי. האם יש בכלל הצדקה להגביל את חופש הביטוי של גולשים אחרים?
• חופש הביטוי הוא זכות יסוד במשטר דמוקרטי. האם היכולת להגביל את זכות הביטוי ברשתות, מעבר להגבלות שכבר יש בחוק על פגיעה בפרטיות, הסתה לאלימות וגזענות – לא פוגעת בזכות יסוד זו?
• האם יש מצבים שבהם לא המדינה צריכה לקבוע את כללי השיח, אלא הציבור עצמו?

חידדתם את העמדות? עלו בראשכם טיעונים נוספים? מצוין: שתפו אותנו בטיעונים נוספים העולים בדעתכם בתגובות ועזרו לקדם שיח חברתי עמוק יותר. תוכלו לשתף את המסמך עם חבר שחושב אחרת מכם, וליצור דיון משותף.

לממצאי הסקר על השיח ברשתות חברתיות שהוזכר בכתבה לחצו כאן